Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Est-ce vrai ? Rabbi Yannaï n’empruntait-il pas [à la caisse] et ne remboursait-il pas ? Rabbi Yannaï est différent, car cela convient aux pauvres : plus il tarde, plus il collecte et leur apporte.
איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו
Les Rabbanan ont enseigné : un Israélite qui a fait don d’un candélabre ou d’une lampe à la synagogue, il est interdit de l’échanger. Rabbi ’Hiya bar Abba pensait dire : il n’y a pas de différence entre [l’échanger pour] une chose facultative et pour une chose qui relève d’un commandement. Rav Ami lui dit : Ainsi a dit Rabbi Yo’hanan : on ne l’a enseigné que pour une chose facultative ; mais pour une chose qui relève d’un commandement, il est permis de l’échanger.
ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה
[On le sait] d’après ce qu’a dit Rabbi Assi au nom de Rabbi Yo’hanan à propos de l’idolâtre qui a fait don d’un candélabre ou d’une lampe à la synagogue : tant que le nom de son propriétaire n’a pas été oublié, il est interdit de l’échanger ; une fois que le nom de son propriétaire a été oublié, il est permis de l’échanger.
מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן בעובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה
C’est donc pour une chose qui relève d’un commandement ; et la raison est que l’idolâtre proteste ; mais l’Israélite, qui ne proteste pas, c’est permis.
אלא לדבר מצוה וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי
Chazrak l’Arabe fit don d’une lampe à la synagogue de Rav Yehouda. Re’hava l’échangea, et Rava s’en offusqua. Certains disent : Rava l’échangea, et Re’hava s’en offusqua. Et certains disent : les bedeaux de Poumbedita l’échangèrent, et Re’hava s’en offusqua, et Rabba s’en offusqua.
שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שנייה רחבא ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה
MICHNA: L’agonisant et celui qui est conduit à l’exécution ne font pas l’objet d’un vœu de valeur et ne sont pas évalués. Rabbi ’Hanina ben ’Akavia dit : il est évalué, car sa valeur est fixée. Rabbi Yossé dit : il peut vouer, évaluer et consacrer, et s’il cause un dommage, il est tenu [de le payer].
מתני׳ הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין רבי יוסי אומר דנודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב:
GUEMARA: Certes, l’agonisant ne fait pas l’objet d’un vœu de valeur, car il n’a pas de valeur, et il n’est pas évalué, car il n’est pas susceptible d’être présenté et évalué. Mais celui qui est conduit à l’exécution, certes, il ne fait pas l’objet d’un vœu de valeur, car il n’a pas de valeur ; mais il n’est pas évalué, pourquoi pas ?
גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לא
Car il est enseigné : d’où [sait-on] que celui qui est conduit à l’exécution et dit « mon évaluation est à ma charge » n’a rien dit ? Le verset dit : « Tout ’hérem… ne sera pas racheté » (Lv 27, 29). Je pourrais penser [qu’il en est ainsi] même avant que son jugement soit prononcé ; le verset dit : « d’entre les hommes » (Lv 27, 29), et non tous les hommes.
דתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ת"ל (ויקרא כז, כח) כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר (ויקרא כז, כט) מן האדם ולא כל האדם
Pour ce qui est enseigné : Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yo’hanan ben Beroka, dit : puisque nous trouvons que ceux qui sont passibles de mort de la main du Ciel donnent de l’argent et obtiennent l’expiation, ainsi qu’il est dit : « Si une rançon lui est imposée » (Ex 21, 30), je pourrais penser qu’il en est de même pour [ceux qui sont passibles de mort] de la main des hommes ; le verset dit : « Tout ’hérem… ne sera pas racheté ».
לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר כל חרם לא יפדה
Je n’ai que les peines de mort graves, dont la transgression involontaire n’a pas été rendue susceptible d’expiation ; les peines de mort légères, dont la transgression involontaire a été rendue susceptible d’expiation, d’où [le sait-on] ? Le verset dit : « Tout ’hérem ».
אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין תלמוד לומר כל חרם:
Mais, sur le fait de vouer, d’évaluer et de consacrer, tous s’accordent ; là où ils sont en désaccord, c’est sur « s’il cause un dommage ». Le premier tanna pense : s’il cause un dommage, il n’est pas tenu de le payer ; et Rabbi Yossé pense : s’il cause un dommage, il est tenu de le payer.
אלא בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין
Sur quoi portent-ils leur désaccord ? Rav Yossef dit : ils sont en désaccord sur la question de savoir si un prêt verbal se recouvre auprès des héritiers : le premier tanna pense qu’un prêt verbal ne se recouvre pas auprès des héritiers, et Rabbi Yossé pense qu’un prêt verbal se recouvre auprès des héritiers.
במאי קמיפלגי אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ורבי יוסי סבר המלוה על פה גובה מן היורשין
Rava dit : tous s’accordent qu’un prêt verbal ne se recouvre pas auprès des héritiers ; et ici, ils sont en désaccord au sujet d’une dette écrite dans la Torah : le premier tanna pense qu’une dette écrite dans la Torah n’est pas comme une dette écrite dans un acte, et Rabbi Yossé pense qu’elle est comme une dette écrite dans un acte.
רבא אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא
Et certains l’enseignent à propos de ceci : celui qui est conduit à l’exécution, s’il a blessé autrui, il est tenu [de payer] ; si d’autres l’ont blessé, ils sont exempts. Rabbi Chimon ben Elazar dit : lui aussi, s’il a blessé autrui, il est exempt, car il n’est pas susceptible de comparaître de nouveau devant le tribunal.
ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין
Original : Arakhin 6b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.