Structure du débat :Question 2Preuve 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
blessure interne, on ne se fait pas soigner par eux. Quelle différence y a-t-il entre eux ? Il y a entre eux le dos de la main et le dos du pied, car Rav Ada bar Matna a dit au nom de Rav : le dos de la main et le dos du pied sont comme une blessure interne, et on profane le Chabbat pour eux.
מכה של חלל אין מתרפאין מהן מאי בינייהו איכא בינייהו גב היד וגב הרגל דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת
Rav Zoutra bar Toviya a dit au nom de Rav : toute blessure qui nécessite une évaluation, on profane le Chabbat pour elle. Rav Chaman bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : et cette fièvre brûlante est comme une blessure interne, et on profane le Chabbat pour elle.
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי ומחללין עליה את השבת
À partir d’où [parle-t-on de] blessure interne ? Rabbi Ami expliqua : de la lèvre vers l’intérieur. Rabbi Eliézer demanda : les molaires et les dents, qu’en est-il ? Puisqu’elles sont dures, sont-elles comme une blessure externe, ou peut-être, puisqu’elles se trouvent à l’intérieur, sont-elles comme une blessure interne ?
מהיכן מכה של חלל פירש רבי אמי מן השפה ולפנים בעי רבי אליעזר ככי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו
Abayé a dit : viens entendre : celui qui souffre des dents ne doit pas y aspirer du vinaigre. [C’est celui qui] souffre [un peu] qui ne le peut pas ; mais celui qui a très mal, c’est bien permis. Peut-être que [l’auteur de l’enseignement] appelle aussi « souffrir » le cas où il a très mal.
אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא שפיר דמי דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה
Viens entendre : Rabbi Yo’hanan souffrait de tsafdina. Il alla chez une certaine matrone ; elle lui prépara [un remède] le jeudi et la veille du Chabbat. Il lui dit : « Et demain, qu’en sera-t-il ? » Elle lui dit : « Tu n’en auras pas besoin. » « Et si j’en ai besoin, qu’en sera-t-il ? » Elle dit : « Jure-moi que tu ne le révéleras pas. » Il lui jura : « Au Dieu d’Israël, je ne le révélerai pas. » Elle le lui révéla. Le lendemain, il sortit et l’exposa dans sa leçon publique.
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא
Mais il lui avait juré ! [Il avait juré :] « Au Dieu d’Israël, je ne le révélerai pas », mais à Son peuple Israël, je le révélerai. Mais il y a là une profanation du Nom ! [Non,] car il le lui avait signifié dès le début.
והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא והאיכא חילול השם דגלי לה מעיקרא
On voit donc [de là que les dents] sont comme une blessure interne. Rav Na’hman bar Its’hak a dit : la tsafdina est différente, puisqu’elle commence dans la bouche et finit dans les intestins.
אלמא כמכה של חלל דמיא אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים
Quel est son signe ? On met quelque chose entre les molaires, et du sang sort d’entre les gencives. De quoi vient-elle ? Du froid du blé [mangé] froid, du chaud de l’orge [mangée] chaude, et des restes d’un plat de poisson frit. Que lui fait-on ? Rav A’ha, fils de Rava, a dit : de l’eau de levain, de l’huile d’olive et du sel. Et Mar bar Rav Achi a dit : de la graisse d’oie [appliquée] avec une aile d’oie.
מאי סימניה רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי ממאי הוי מקרירי קרירי דחיטי ומחמימי חמימי דשערי ומשיורי כסא דהרסנא מאי עבדא ליה א"ר אחא בריה דרבא מי שאור ושמן זית ומלח ומר בר רב אשי אמר משחא דאווזא בגדפא דאווזא
Abayé a dit : moi, j’ai fait tout cela et je n’ai pas guéri, jusqu’à ce qu’un certain Arabe me dise : « Apporte des noyaux d’olives qui n’ont pas atteint le tiers [de leur maturité], brûle-les sur une pelle neuve et colle-les aux gencives. » J’ai fait ainsi et j’ai guéri.
אמר אביי אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלנהו אמרא חדתא ודביק ביה דדרי עבדי הכי ואיתסאי
Et Rabbi Yo’hanan, comment a-t-il pu agir ainsi ? Rabba bar bar ’Hana n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Yo’hanan : toute blessure pour laquelle on profane le Chabbat, on ne se fait pas soigner par eux ? Un homme important est différent.
ורבי יוחנן היכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן אדם חשוב שאני
Mais Rabbi Abbahou était un homme important, et Yaakov l’hérétique lui appliqua un remède sur la jambe ; et sans Rabbi Ami et Rabbi Assi, qui léchèrent sa jambe, on lui aurait coupé la jambe !
והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה פסקיה לשקיה
Celle de Rabbi Yo’hanan était une médecin experte. Celui de Rabbi Abbahou aussi était un médecin expert ! Rabbi Abbahou est différent, car les hérétiques appliquaient à son égard [le verset] : « Que mon âme meure avec les Philistins » (Jg 16, 30).
דרבי יוחנן רופא מומחה הוה דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה שאני רבי אבהו דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים
Chmouel a dit : cette plaie [ouverte] est un danger, et on profane le Chabbat pour elle. Quel est le remède ? Pour arrêter le sang, du cresson dans du vinaigre ; pour faire repousser [la chair], de la raclure de racine de bryone et de la raclure de myrte, ou des larves [trouvées] dans un tas de fumier.
אמר שמואל האי פדעתא סכנתא היא ומחללין עליה את השבת מאי אסותא למיפסק דמא תחלי בחלא לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא או ניקרא מקילקלתא
Rav Safra a dit : ce bouton est l’émissaire de l’ange de la mort. Quel est le remède ? De la rue dans du miel, ou du céleri dans du vin fort. En attendant, qu’on apporte un bouton de sa sorte [une baie semblable] et qu’on la roule dessus : une blanche sur un blanc, une noire sur un noir.
אמר רב ספרא האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא בדובשא או כרפסא בטילייא אדהכי והכי ליתי עינבתא בת מינא וניגנדר עילוי חיורתי לחיורתי ואוכמתי לאוכמתי
Rava a dit : cet abcès est l’émissaire de la fièvre. Quel est le remède ? Le frapper soixante fois [d’une chiquenaude], et l’inciser en long et en large. Et ces paroles valent lorsque sa tête n’est pas devenue blanche ; mais si sa tête est devenue blanche, nous ne nous en préoccupons pas.
אמר רבא האי סימטא פרוונקא דאשתא היא מאי אסותא למחייה שיתין איתקוטלי וליקרעיה שתי וערב והני מילי דלא חיור רישיה אבל חיור רישיה לית לן בה
Original : Avodah Zarah 28a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.