et [la non-Juive] remue [la marmite] jusqu’à ce que [l’Israélite] revienne des bains ou de la synagogue, et elle n’a pas à s’inquiéter.
ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת ואינה חוששת
’Avoda zara 38b עבודה זרה
Structure du débat :Baraïta 3Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ils ont demandé : si un idolâtre a placé [la viande sur le feu] et qu’un Israélite l’a retournée, qu’en est-il ? Rav Na’hman bar Its’hak dit : c’est un raisonnement a fortiori : si, lorsque l’achèvement [de la cuisson] est fait par l’idolâtre, c’est permis, à plus forte raison lorsque l’achèvement est fait par l’Israélite !
איבעיא להו הניח עובד כוכבים והפך ישראל מהו אמר רב נחמן בר יצחק ק"ו גמרו ביד עובד כוכבים מותר גמרו ביד ישראל לא כ"ש
On l’a aussi enseigné : Rabba bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan, et certains disent : Rav A’ha bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan : que l’idolâtre ait placé et l’Israélite retourné, ou que l’Israélite ait placé et l’idolâtre retourné, c’est permis ; ce n’est interdit que si le début et l’achèvement sont faits par l’idolâtre.
איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה א"ר יוחנן בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל בין שהניח ישראל והפך עובד כוכבים מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים
Ravina dit : la halakha est que le pain dont un idolâtre a allumé [le four] et qu’un Israélite a cuit, ou dont un Israélite a allumé [le four] et qu’un idolâtre a cuit, ou même dont un idolâtre a allumé [le four] et qu’un idolâtre a cuit, mais qu’un Israélite est venu attiser les braises, est permis.
אמר רבינא הלכתא הא ריפתא דשגר עובד כוכבים ואפה ישראל א"נ שגר ישראל ואפה עובד כוכבים א"נ שגר עובד כוכבים ואפה עובד כוכבים ואתא ישראל וחתה בה חתויי שפיר דמי
Le poisson salé : ’Hizkiya le permet et Rabbi Yo’hanan l’interdit. L’œuf rôti : Bar Kappara le permet et Rabbi Yo’hanan l’interdit. Lorsque Rav Dimi est venu, il a dit : tant le poisson salé que l’œuf rôti, ’Hizkiya et Bar Kappara les permettent et Rabbi Yo’hanan les interdit.
דג מליח חזקיה שרי ור' יוחנן אסר ביצה צלויה בר קפרא שרי ור' יוחנן אסר כי אתא רב דימי אמר אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה חזקיה ובר קפרא שרו ורבי יוחנן אסר
Rabbi ’Hiya Parvaa arriva chez l’exilarque. On lui demanda : qu’en est-il de l’œuf rôti ? Il leur dit : ’Hizkiya et Bar Kappara le permettent et Rabbi Yo’hanan l’interdit, et l’opinion d’un seul ne prévaut pas face à celle de deux. Rav Zevid leur dit : ne l’écoutez pas ; voici ce qu’a dit Abayé : la halakha est conforme à Rabbi Yo’hanan. On lui fit boire une coupe de vinaigre, et il mourut.
ר' חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא אמרו ליה ביצה צלויה מאי אמר להו חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר ואין דבריו של אחד במקום שנים אמר להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר אביי הלכתא כוותיה דרבי יוחנן אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה
Nos maîtres ont enseigné : les câpres, les poireaux, la matalia, l’eau chaude et les grains grillés [des idolâtres] sont permis ; l’œuf rôti est interdit. Quant à l’huile, Rabbi Yehouda le Prince et son tribunal ont voté à son sujet et l’ont permise.
ת"ר הקפריסין והקפלוטות והמטליא והחמין והקליות שלהן מותרין ביצה צלויה אסורה שמן רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו
On a enseigné : la matalia, c’est la pachlia, c’est la chi’ata. Qu’est-ce que la chi’ata ? Rabba bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan : voilà quarante ans que cette préparation est sortie d’Égypte. Et Rabba bar bar ’Hana dit en son propre nom : voilà soixante ans que cette préparation est sortie d’Égypte. Ils ne sont pas en désaccord : chacun parle [selon] son année.
תניא היא המטליא היא פשליא היא שיעתא מאי שיעתא ארבב"ח אמר רבי יוחנן הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים ורבה בר בר חנה דידיה אמר הא שתין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים ולא פליגי מר בשניה ומר בשניה
On apporte des graines de céleri, des graines de lin et des graines de fenugrec, on les fait tremper ensemble dans de l’eau tiède et on les laisse jusqu’à ce qu’elles prennent ; puis on apporte des cruches neuves, on les remplit d’eau, on y délaie de l’argile, on y colle [les graines], et on entre aux bains ; en en sortant, elles ont germé, et on en mange, et cela rafraîchit du sommet de la tête jusqu’aux ongles des pieds. Rav Achi dit : Rabbi ’Hanina m’a dit : [c’est bon] pour [la fièvre] des mots — et certains disent : [c’est bon] pour les mots.
מייתו ביזרא דכרפסא וביזרא דכיתנא וביזרא דשבלילתא ותרו להו בהדי הדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל ומייתי חצבי חדתי ומלו להו מיא ותרו בהו גרגישתא ומדבקין ביה ועיילין לבי בני אדנפקו מלבלבי ואכלי מינייהו וקיירי מבינתא דרישייהו עד טופרא דכרעייהו אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין ואמרי לה במילין
Nos maîtres ont enseigné : les gâteaux de marc des idolâtres, sur lesquels on a versé de l’eau chauffée dans un grand chaudron, sont interdits ; dans un petit chaudron, ils sont permis. Et qu’est-ce qu’un petit chaudron ? Rabbi Yannaï dit : tout [chaudron] dans lequel une hirondelle ne peut pas entrer.
ת"ר הכוספן של עובדי כוכבים שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור ביורה קטנה מותר ואיזו היא יורה קטנה א"ר ינאי כל שאין צפור דרור יכול ליכנס בתוכה
Mais peut-être l’ont-ils fait rougir [au feu] avant de l’y faire entrer ? Plutôt : tout [chaudron] dans lequel la tête d’une hirondelle ne peut pas entrer.
ודלמא אדמויי אדמוה ועיילוה אלא כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה
Or n’a-t-on pas enseigné : qu’il s’agisse d’un grand chaudron ou d’un petit chaudron, c’est permis ? Ce n’est pas difficile : l’un est selon celui qui dit que [ce qui] donne un goût détériorant est interdit, l’autre selon celui qui dit que [ce qui] donne un goût détériorant est permis.
והתניא אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר לא קשיא הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא כמ"ד נותן טעם לפגם מותר
Rav Chechet dit : l’huile bouillie des Araméens est interdite. Rav Safra dit : que devrions-nous craindre ? Si c’est à cause d’un mélange [de vin], [le vin] serait rejeté [par l’huile] ; si c’est à cause des mets cuits par les idolâtres, elle se mange crue telle quelle ; si c’est à cause de l’absorption [des ustensiles] des idolâtres, cela donne un goût détériorant, et c’est permis.
אמר רב ששת האי מישחא שליקא דארמאי אסור אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל הוא כמו שהוא חי אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר
On demanda à Rabbi Assi : ces dattes bouillies des Araméens, qu’en est-il ? Pour les douces, la question ne se pose pas, car elles sont certainement permises ; pour les amères, la question ne se pose pas, car elles sont certainement interdites ; la question se pose pour les intermédiaires : qu’en est-il ? Il leur dit : pourquoi vous poser la question, alors que Rabbi les interdit ? Et qui est-ce ? Lévi.
בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חוליי לא תיבעי לך דודאי שרו מרירי לא תיבעי לך דודאי אסירי כי תיבעי לך מציעאי מאי אמר להו מאי תיבעי להו דרבי אסר ומנו לוי
La chetita [farine de céréales grillées délayée] : Rav la permet, le père de Chmouel et Lévi l’interdisent. Pour [celle] de blé et d’orge, tous s’accordent qu’elle est permise ; pour [celle] de lentilles au vinaigre, tous s’accordent qu’elle est interdite. Ils sont en désaccord à propos de [celle] de lentilles à l’eau : l’un estime qu’on décrète l’une à cause de l’autre, l’autre estime qu’on ne le décrète pas.
שתיתאה רב שרי אבוה דשמואל ולוי אסרי בחיטי ושערי כ"ע לא פליגי דשרי בטלפחי דחלא כ"ע ל"פ דאסיר כי פליגי בטלפחי דמיא מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן
Et certains disent : pour [celle] de lentilles à l’eau, tous s’accordent qu’elle est interdite ; ils sont en désaccord à propos de [celle] de blé et d’orge : l’un estime qu’on décrète l’une à cause de l’autre, l’autre estime qu’on ne le décrète pas.
ואיכא דאמרי בטלפחי דמיא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחיטי ושערי מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן
Rav dit : Barzilaï le Guiladite envoya à David deux sortes de chetita, ainsi qu’il est écrit : « Des couches, des bassins et des vases d’argile, du blé, de l’orge, de la farine et du grain grillé, des fèves, des lentilles et du grain grillé » (2 S 17, 28). Et à présent on en sort des paniers et des paniers aux marchés de Nehardéa, et personne ne tient compte de [l’opinion] du père de Chmouel et de Lévi.
אמר רב תרי מיני שתיתאה שדר ברזילי הגלעדי לדוד דכתיב (שמואל ב יז, כח) משכב וספות וכלי יוצר חטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא ולית דחייש להא דאבוה דשמואל ולוי:
« Et les conserves dans lesquelles on a l’habitude de mettre du vin ». ’Hizkiya dit : on ne l’a enseigné que [pour celles] où c’est l’habitude ; mais si on le sait [avec certitude], elles sont interdites même au profit. Et en quoi est-ce différent du mouryas, que les Sages ont permis au profit ? Là-bas, [le vin sert] à éliminer la mauvaise odeur ; ici, à adoucir le goût.
וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין: אמר חזקיה לא שנו אלא שדרכן אבל בידוע אסור אפילו בהנאה ומ"ש ממורייס דשרו רבנן בהנאה התם לעבורי זוהמא הכא למתוקי טעמא
Et Rabbi Yo’hanan dit : même si on le sait, elles sont également permises [au profit]. Et en quoi est-ce différent du mouryas selon Rabbi Meïr, qui l’interdit au profit ?
ורבי יוחנן אמר אפילו בידוע נמי מותר ומאי שנא ממורייס לר"מ דאסיר בהנאה
Original : Avodah Zarah 38b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.