Ils ne divergent qu’au sujet d’un acte simplement postdaté.
לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא
Bava batra 171b בבא בתרא
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Yehouda suit son raisonnement, puisqu’il dit qu’on n’écrit pas de quittance, et il n’en sort aucun dommage.
דרבי יהודה לטעמיה דאמר אין כותבין שובר ולא נפיק מיניה חורבא
Et Rabbi Yossé suit son raisonnement, puisqu’il dit qu’on écrit une quittance, et il en sort un dommage.
ורבי יוסי לטעמיה דאמר כותבין שובר ונפיק מיניה חורבא
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit : Même selon celui qui dit qu’on écrit une quittance, cela vaut pour la moitié [de la dette], mais pour la totalité, non.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפילו למ"ד כותבין שובר הני מילי אפלגא אבל אכוליה לא
Mais il n’en est rien : même pour la totalité, nous l’écrivons.
ולא היא אפי' אכוליה כתבינן
Comme dans ce cas : Rav Yits’hak bar Yossef réclamait de l’argent à Rabbi Abba. Il vint devant Rabbi ’Hanina bar Pappi. Il lui dit : « Donne-moi mon argent. » Il lui dit : « Donne-moi mon acte et prends ton argent. » Il lui dit : « Ton acte, je l’ai perdu ; je t’écrirai une quittance. » Il lui dit : « Mais voici Rav et Chmouel, qui disent tous deux qu’on n’écrit pas de quittance ! »
כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי אמר ליה הב לי זוזיי אמר ליה הב לי שטראי ושקול זוזך אמר ליה שטרך אירכס לי אכתוב לך תברא אמר ליה הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר
Il dit : « Qui nous donnera de la poussière de Rav et Chmouel, pour que nous la mettions dans nos yeux ! Mais voici Rabbi Yo’hanan et voici Rech Lakich, qui disent tous deux qu’on écrit une quittance. »
אמר מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל רמינן בעיינין הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר
Et de même, quand Ravin vint, il dit [au nom de] Rabbi Ilaa : on écrit une quittance.
וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא כותבין שובר
Et il est logique qu’on écrive une quittance, car si tu pensais qu’on n’écrit pas de quittance, [si] l’acte de celui-ci s’est perdu, l’autre profiterait et se réjouirait ?
ומסתברא דכותבין שובר דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי
Abayé objecta : Et que [dire] alors ? Qu’on écrit une quittance ? [Si] la quittance de celui-ci s’est perdue, l’autre profiterait et se réjouirait ? Rava lui dit : Oui ! « L’emprunteur est l’esclave de l’homme qui prête » (Pr 22, 7).
מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה
Nous avons appris là-bas : les actes de créance antidatés sont invalides, et les postdatés sont valides.
תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין
Rav Hamnouna dit : On n’a enseigné cela que pour les actes de prêt ; mais les actes d’achat et de vente, même postdatés, sont invalides. Quelle en est la raison ? Parfois, il lui vend une terre en Nissan et lui écrit [l’acte daté de] Tichri ; il lui vient de l’argent entre-temps et il la lui rachète ; et lorsque arrive Tichri, [l’acheteur] produit [l’acte] et lui dit : « Je te l’ai rachetée. »
א"ר המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפילו מאוחרין נמי פסולין מ"ט זימנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתיב ליה בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה וכי מטי תשרי מפיק ליה ואמר ליה הדר זבנתה מינך
S’il en est ainsi, pour les actes de prêt aussi : parfois, il emprunte en Nissan et on lui écrit l’acte [daté de] Tichri ; il lui vient de l’argent entre-temps et il le rembourse, en lui disant : « Donne-moi mon acte » ; l’autre lui dit : « Je l’ai perdu », et il lui écrit une quittance ; et lorsque arrive sa date, il le produit et lui dit : « Celui-ci, c’est maintenant que tu m’as emprunté. »
אי הכי שטרי הלואה נמי זמנין דיזיף בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטראי וא"ל אירכס לי וכתיב ליה תברא וכי מטי זמניה מפיק ליה וא"ל הני השתא הוא דיזפת מינאי
Il pense qu’on n’écrit pas de quittance.
קסבר אין כותבין שובר
Rav Yeimar dit à Rav Kahana, et certains disent que c’est Rav Yirmeya de Difti [qui le dit] à Rav Kahana : Et aujourd’hui, où nous écrivons des actes postdatés et où nous écrivons des quittances, (pourquoi faisons-nous ainsi ? Il lui dit :) [c’est] depuis que Rabbi Abba a dit à ses scribes : « Lorsque vous écrivez des actes postdatés, écrivez ainsi : “Ce présent acte, nous ne l’avons pas écrit à sa date, mais nous l’avons retardé et l’avons écrit.” »
אמר ליה רב יימר לרב כהנא ואמרי לה רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא והאידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא (אמאי קעבדינן הכי א"ל) בתר דאמר להו ר' אבא לספריה כי כתביתו שטר מאוחרי כתבו הכי שטרא דנן לא בזמניה כתבניה אלא אחרנוהו וכתבנוהו
Rav Achi dit à Rav Kahana : Et aujourd’hui, où nous ne faisons pas ainsi ? – [C’est] depuis que Rav Safra a dit à ses scribes : « Lorsque vous écrivez ces quittances, si vous connaissez la date de l’acte, écrivez-la ; sinon, écrivez [la quittance] de manière générale, de sorte que chaque fois que [l’acte] sera produit, ce soit au détriment de son [détenteur]. »
א"ל רב אשי לרב כהנא והאידנא דלא קא עבדינן הכי בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה כי כתביתו הני תברי אי ידעיתו זימנא דשטרא כתבו אי לא כתבו סתמא דכל אימת דנפיק לרעיה
אמר ליה רבינא לרב אשי ואמרי לה רב אשי לרב כהנא
Original : Bava Batra 171b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.