pour que je me cache de toi. »
דאיצטנע מינך
Bava batra 3a בבא בתרא
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Autre version, d’autres le disent ainsi : On a supposé : que signifie me’hitsa ? Partage, comme il est écrit : « Et la moitié de la communauté fut… » (Nb 31, 43). Et puisqu’ils ont voulu, on bâtit le mur contre leur gré ; il en ressort que le dommage causé par la vue est considéré comme un dommage.
לישנא אחרינא אמרי לה סברוה מאי מחיצה פלוגתא דכתיב (במדבר לא, מג) ותהי מחצת העדה וכיון דרצו בונין את הכותל בעל כורחן אלמא היזק ראיה שמיה היזק
Dis plutôt : que signifie me’hitsa ? Un mur, comme nous l’avons appris : « La clôture d’une vigne qui a été percée, on lui dit : Clôture-la ! Elle a été percée [de nouveau], on lui dit : Clôture-la ! S’il y a renoncé et ne l’a pas clôturée, il a rendu [la récolte voisine] consacrée et il en est responsable. »
אימא מאי מחיצה גודא (דתנן) מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור נפרצה אומר לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותה
Et la raison est qu’ils l’ont voulu ; mais s’ils ne l’ont pas voulu, on ne l’y oblige pas. Il en ressort que le dommage causé par la vue n’est pas considéré comme un dommage.
וטעמא דרצו הא לא רצו אין מחייבין אותו אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק
S’il en est ainsi, au lieu de « ils bâtissent le mur », il aurait dû dire « ils le bâtissent » ! Mais alors, [si c’est] un partage, au lieu de « qui ont voulu faire une me’hitsa », il aurait dû dire « qui ont voulu partager » ! — [Il parle] comme disent les gens : « Viens, faisons un partage. »
אי הכי בונין את הכותל בונין אותו מבעי ליה אלא מאי פלוגתא אי הכי שרצו לעשות מחיצה שרצו לחצות מבעי ליה כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא
Mais si le dommage causé par la vue est considéré comme un dommage, pourquoi parler [du cas où] ils l’ont voulu ? Même s’ils ne l’ont pas voulu, il en serait de même ! Rav Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Notre michna [traite d’une cour] qui n’est pas soumise à la règle du partage, et lorsqu’ils l’ont voulu.
ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו אפילו לא רצו נמי א"ר אסי א"ר יוחנן משנתנו כשאין בה דין חלוקה והוא דרצו
Que nous enseigne-t-il ? Que lorsqu’elle n’est pas soumise à la règle du partage, s’ils l’ont voulu, ils partagent ? Nous l’avons déjà appris : « Quand [cela s’applique-t-il] ? Lorsque les deux ne le veulent pas ; mais lorsque les deux le veulent, même [si la surface est] moindre, ils partagent. » — Si [on l’apprenait seulement] de là, j’aurais pu penser que, lorsqu’elle est moindre, [le partage se fait] par une simple palissade ; il nous enseigne ici [qu’il faut] un mur.
מאי קמ"ל דכי לית ביה דין חלוקה כי רצו פליגי תנינא אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן חולקין אי מהתם הוה אמינא אפילו פחות מכאן במסיפס בעלמא קמ"ל הכא כותל
Qu’il enseigne celle-ci et qu’il n’enseigne pas celle-là ! — C’est la fin [de l’autre michna] qui lui était nécessaire : « Et les Écrits saints, même si les deux le veulent, ils ne les partagent pas. »
וליתני הא ולא ליתני הך סיפא איצטריכא ליה וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו
(Autre version : Et s’ils l’ont voulu, qu’importe ? Qu’il se rétracte ! Rav Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Lorsqu’on a effectué un acte d’acquisition de sa part, etc.
(ל"א וכי רצו מאי הוי ליהדר ביה אמר רב אסי א"ר יוחנן בשקנו מידו כו'
Au lieu de nous enseigner [le cas d’une cour] qui n’est pas soumise à la règle du partage et où ils l’ont voulu, qu’il nous enseigne [le cas d’une cour] qui y est soumise, même s’ils ne l’ont pas voulu ! — S’il nous avait enseigné [le cas d’une cour] soumise à la règle du partage, même s’ils ne l’ont pas voulu, j’aurais pu penser que, lorsqu’elle n’y est pas soumise, même s’ils l’ont voulu, [on ne bâtit] pas ; il nous enseigne [donc ce cas].
אדאשמעינן בשאין בה דין חלוקה והוא דרצו לישמעינן ביש בה דין חלוקה ואע"ג דלא רצו אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואע"ג דלא רצו הוה אמינא שאין בה דין חלוקה אפילו רצו נמי לא קמ"ל
Mais peux-tu vraiment dire cela ? Il est enseigné à la fin : « Quand ? Lorsque les deux ne le veulent pas ; mais lorsque les deux le veulent, ils partagent. » N’est-ce pas avec un mur ? — Non, avec une simple palissade.
ומי מצית אמרת הכי והא קתני סיפא אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים יחלוקו מאי לאו אכותל לא אמסיפס בעלמא
Qu’il enseigne celle-ci et qu’il n’enseigne pas celle-là ! — C’est la fin qui lui était nécessaire : « Et les Écrits saints, même si les deux le veulent, ils ne les partagent pas. »)
ליתני האי ולא ליתני האי סיפא אצטריכא ליה ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו):
Comment as-tu établi notre michna ? [Pour une cour] qui n’est pas soumise à la règle du partage. Mais si elle n’y est pas soumise, s’ils l’ont voulu, qu’importe ? Qu’ils se rétractent ! Rav Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Lorsqu’on a effectué un acte d’acquisition de leur part.
במאי אוקימתא למתני' בשאין בה דין חלוקה אי בשאין בה דין חלוקה כי רצו מאי הוי נהדרו בהו א"ר אסי א"ר יוחנן שקנו מידן
Et si l’on a effectué un acte d’acquisition de leur part, qu’importe ? Ce n’est qu’une acquisition portant sur de simples paroles ! — Lorsqu’on a effectué un acte d’acquisition de leur part portant sur les côtés [attribués à chacun]. Rav Achi a dit : Par exemple, lorsque celui-ci est entré dans sa part et en a pris possession, et que celui-là est entré dans la sienne et en a pris possession.
וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא בשקנו מידן ברוחות רב אשי אמר כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק:
« Là où l’on a coutume de bâtir, etc. » : Gvil, ce sont des pierres non polies ; gazit, des pierres polies, comme il est écrit : « Tout cela, des pierres précieuses, aux mesures de la pierre taillée » (1 R 7, 9) ; kefissin, des demi-briques ; levenin, des briques.
מקום שנהגו לבנות כו': גויל אבני דלא משפיא גזית אבני דמשפיא דכתיב (מלכים א ז, ט) כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית (וגו') כפיסין ארחי לבינין ליבני
Rabba, fils de Rava, dit à Rav Achi : D’où [sait-on] que gvil, ce sont des pierres non polies, et que la palme supplémentaire est pour les aspérités des arêtes ? Peut-être est-ce la moitié d’une pierre taillée, et la palme supplémentaire est pour [le mortier] entre les assises ?
אמר ליה רבה בריה דרבא לרב אשי ממאי דגויל אבני דלא משפיא נינהו והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא דילמא פלגא דגזית הוא והאי טפח יתירא לביני אורבי הוא
Comme nous le disons : kefissin, des demi-briques, levenin, des briques, et la palme supplémentaire est pour [le mortier] entre les assises.
כדקאמרינן כפיסין ארחי לבינין ליבני והאי טפח יתירא לביני אורבי
Il lui répondit : Et selon ton raisonnement, que kefissin soient des demi-briques, d’où le savons-nous ? C’est plutôt une tradition reçue ; que gvil soient des pierres non polies, c’est aussi une tradition reçue.
אמר ליה וליטעמיך כפיסין ארחי מנלן אלא גמרא גמירי לה גויל נמי אבני דלא משפיא גמרא גמירי לה
Certains disent : Rav A’ha, fils de Rav Avya, dit à Rav Achi : D’où [sait-on] que kefissin sont des demi-briques et que la palme supplémentaire est pour [le mortier] entre les assises ? Peut-être kefissin sont-ils des pierres non polies, et la palme supplémentaire est pour les aspérités des arêtes, comme nous disons : gvil, des pierres non polies, gazit, des pierres polies, et la palme supplémentaire est pour les aspérités des arêtes ?
איכא דאמרי אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי ממאי דהאי כפיסין ארחי נינהו והאי טפח יתירא לביני אורבי דילמא מאי כפיסין אבני דלא משפיין והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא כדקאמרינן גויל אבני דלא משפיין גזית אבני דמשפיין והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא
Il lui répondit : Et selon ton raisonnement, que gvil soient des pierres non polies, d’où le savons-nous ? C’est plutôt une tradition reçue ; ici aussi, c’est une tradition reçue.
אמר ליה וליטעמיך גויל אבני דלא משפיין מנלן אלא גמרא גמירי לה הכא נמי גמרא גמירי לה
Abayé a dit : On en déduit que tout [le mortier] entre les assises [occupe] une palme. Cela ne vaut que pour l’argile, mais pour le mortier de chaux il en faut davantage. Et certains disent : cela ne vaut que pour le mortier de chaux, mais pour l’argile il n’en faut pas autant.
אמר אביי שמע מינה כל ביני אורבי טפח הני מילי בטינא אבל בריכסא בעי טפי ואיכא דאמרי הני מילי בריכסא אבל בטינא לא בעי כולי האי
Faut-il en déduire que, pour les pierres taillées, un mur de quatre coudées de hauteur tient s’il a cinq [palmes] d’épaisseur, et sinon ne tient pas ? Or l’amma traksin [du Temple] avait trente coudées de haut et n’avait que six palmes d’épaisseur, et elle tenait ! — Puisqu’il y a une palme supplémentaire, elle tient.
למימרא דבגזית דכל ד' אמות גובה אי הוי פותיא חמשא קאי אי לא לא קאי והא אמה טרקסין דהואי גבוה תלתין אמהתא ולא הוה פותיא אלא שית פושכי וקם כיון דאיכא טפח יתירא קאי
Et dans le second Temple, pourquoi n’ont-ils pas fait d’amma traksin ? — [Un tel mur] tient à trente [coudées], mais plus haut il ne tient pas.
ובמקדש שני מ"ט לא עבוד אמה טרקסין כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי
Et d’où savons-nous qu’il était plus haut ? Car il est écrit : « Plus grande sera la gloire de cette Maison-ci, la dernière, que celle de la première » (Ag 2, 9). Rav et Chmouel, et d’autres disent Rabbi Yo’hanan et Rabbi Eliézer : l’un dit [qu’elle était plus grande] par l’édifice, et l’autre dit :
ומנלן דהוה גבוה טפי דכתיב (חגי ב, ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור"א חד אמר בבנין וחד אמר
Original : Bava Batra 3a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.