Mais alors, c’est difficile : « parce qu’ils se nourrissent d’un champ consacré » !
ואלא קשיא הואיל ויונקין משדה הקדש
Bava batra 72b בבא בתרא
Structure du débat :Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
En fait, Rabbi Chimon leur parle selon les paroles des Sages : Selon moi, de même que le vendeur vend d’un œil malveillant, celui qui consacre consacre aussi d’un œil malveillant et se réserve [le sol] ; mais selon vous, concédez-moi au moins qu’il n’a consacré [en plus] que le caroubier greffé et la souche de sycomore. Et les Sages lui répondent : Il n’y a pas de différence.
אלא רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר מקדיש נמי בעין רעה מקדיש ושיורי משייר לדידכו אודו לי מיהא דלא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ואמרי ליה רבנן לא שנא
Comment l’as-tu établie ? Selon Rabbi Chimon. Lis donc la fin : « Plus encore : même s’il a consacré les arbres et qu’ensuite il a consacré le sol, lorsqu’il rachète, il rachète les arbres à leur valeur, puis il rachète la surface d’ensemencement d’un ’homer d’orge pour cinquante sicles d’argent. »
במאי אוקימתא לה כרבי שמעון אימא סיפא ולא עוד אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוייהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף
Or si c’est Rabbi Chimon, qu’on se règle sur [le moment du] rachat, et qu’ils soient rachetés avec leur sol, car nous savons que Rabbi Chimon se règle sur le rachat.
ואי ר' שמעון ליזיל בתר פדיון וניפרקו אגב ארעייהו דהא שמעינן ליה לר"ש דאזיל בתר פדיון
Car il est enseigné : D’où savons-nous que, si quelqu’un a acheté un champ de son père, l’a consacré, puis que son père est mort, [le champ] sera considéré pour lui comme un champ patrimonial ? Le verset dit : « Et si c’est un champ qu’il a acquis, qui n’est pas de son champ patrimonial » (Lv 27, 22) : un champ qui n’est pas apte à devenir un champ patrimonial ; est exclu celui-ci, qui est apte à devenir un champ patrimonial. Ce sont les paroles de Rabbi Yehouda et de Rabbi Chimon.
דתניא מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה תלמוד לומר (ויקרא כז, כב) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ורבי שמעון
Rabbi Meïr dit : D’où savons-nous que, si quelqu’un a acheté un champ de son père, que son père est mort et qu’ensuite il l’a consacré, [le champ] sera pour lui comme un champ patrimonial ? Le verset dit : « Et si c’est un champ qu’il a acquis, qui n’est pas de son champ patrimonial » : un champ qui n’est pas un champ patrimonial ; est exclu celui-ci, qui est un champ patrimonial.
רבי מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדיש מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה שדה אחוזה יצתה זו שהיא שדה אחוזה
Or Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon, lorsque le père est mort et qu’ensuite il l’a consacré, n’ont pas besoin d’un verset ; le verset n’est nécessaire que lorsqu’il l’a consacré et qu’ensuite son père est mort.
ואילו רבי יהודה ורבי שמעון היכא דמת אביו ואחר כך הקדישה לא צריכי קרא כי אצטריך קרא היכא דהקדישה ואחר כך מת אביו
D’où le tirent-ils ? Si c’est de ce verset, dis qu’il vient pour [enseigner] la règle de Rabbi Meïr ! N’est-ce donc pas parce qu’ils se règlent sur le rachat ?
מנא להו אי מהאי קרא אימא לכדרבי מאיר הוא דאתא אלא לאו משום דאזלי בתר פדיון
Rav Na’hman bar Its’hak a dit : En réalité, en général, Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon ne se règlent pas sur le rachat ; mais ici, ils ont trouvé un verset et l’ont interprété : s’il en était [comme le dit Rabbi Meïr], le verset aurait dû écrire « qui n’est pas son patrimoine », ou bien « son champ patrimonial ». Pourquoi « qui n’est pas de son champ patrimonial » ? Celui qui n’est pas apte à devenir un champ patrimonial ; est exclu celui-ci, qui est apte à devenir un champ patrimonial.
אמר רב נחמן בר יצחק לעולם בעלמא רבי יהודה ורבי שמעון לא אזלי בתר פדיון והכא קרא אשכחו ודרוש א"כ לכתוב קרא ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו אי נמי שדה אחוזתו מאי אשר לא משדה אחוזתו את שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה
Rav Houna a dit : Le caroubier greffé et la souche de sycomore ont le statut d’arbre et le statut de sol. Le statut d’arbre : si l’on a consacré ou vendu deux arbres et celui-ci, il y a du sol. Le statut de sol : il n’est pas vendu avec la terre.
אמר רב הונא חרוב המורכב וסדן השקמה תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי יש לו קרקע תורת קרקע עליו דלא מזדבן אגב ארעא
Rav Houna a dit encore : Une gerbe qui contient deux sea a le statut de gerbe et le statut de meule. Le statut de gerbe : deux gerbes [oubliées] sont soumises à la loi de l’oubli, [mais] deux et celle-ci ne le sont pas.
ואמר רב הונא עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת עומר עליו דשני עומרים שכחה שנים והוא אינן שכחה
Le statut de meule : car nous avons appris : Une gerbe qui contient deux sea, s’il l’a oubliée, elle n’est pas soumise à la loi de l’oubli.
תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים שכחו אין שכחה
Rabba bar bar ’Hana a dit au nom de Rech Lakich : Avec le caroubier greffé et la souche de sycomore, nous en arrivons à la controverse de Rabbi Mena’hem [fils de Rabbi] Yossé et des Sages.
אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש חרוב המורכב וסדן השקמה באנו למחלוקת רבי מנחם (בר) יוסי ורבנן
Original : Bava Batra 72b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.