que c’est comme s’il l’avait tuée ; il nous apprend [que non].
כמאן דקטלה דמי קמ"ל
Bava kama 41a בבא קמא
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rava a dit : en réalité, [c’est le cas] où il a eu commerce et l’a tuée ; et quant à ce qui te faisait difficulté, « quelle différence pour moi qu’il l’ait tuée avec les cornes ou qu’il l’ait tuée par le commerce » : [avec] la corne, son intention est de nuire ; celui-ci, son intention est son propre plaisir.
רבא אמר לעולם דרבעה וקטלה ודקא קשיא לך מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו להזיק האי כוונתו להנאת עצמו הוא
Sur quoi divergent-ils ? Sur le pied, lorsqu’il a piétiné un enfant dans la cour du lésé : selon Abayé, il paie la rançon ; selon Rava, il ne paie pas la rançon.
במאי פליגי ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק לאביי משלם כופר לרבא לא משלם כופר
Il est enseigné [une baraïta] conformément à Rav : le bœuf du stade n’est pas passible de mort, et il est apte pour l’autel, parce qu’il est comme contraint.
תניא כוותיה דרב שור האיצטדין אינו חייב מיתה וכשר לגבי מזבח מפני שהוא כמעושה:
MICHNA: Un bœuf qui a encorné un homme et [celui-ci] est mort : [s’il est] averti, il paie la rançon ; et [s’il est] inoffensif, il est exempt de la rançon ; et l’un comme l’autre sont passibles de mort. Il en est de même pour un fils et pour une fille. S’il a encorné un esclave ou une servante, il donne trente sela’, qu’il vaille cent mané ou qu’il ne vaille qu’un seul dinar.
מתני׳ שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר וזה וזה חייבין מיתה וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד:
GUEMARA: Mais puisque nous le mettons à mort [dès qu’il est] inoffensif, comment trouves-tu [un cas d’]averti ?
גמ׳ וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה
Rabba a dit : de quoi traitons-nous ici ? Par exemple, du cas où l’on a estimé [qu’il blesserait mortellement] trois hommes.
אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם
Rav Achi a dit : l’estimation n’est rien. Mais de quoi traitons-nous ici ? Par exemple, du cas où il a mis en danger trois hommes.
רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה בני אדם
Rav Zevid a dit : par exemple, s’il a tué trois bêtes.
רב זביד אמר כגון שהרג שלשה בהמות
Averti pour la bête, est-il averti pour l’homme ? Rav Chimi a donc dit plutôt : par exemple, s’il a tué trois idolâtres.
ומועד לבהמה הוי מועד לאדם אלא אמר רב שימי כגון שהרג שלשה עובדי כוכבים
Averti pour les idolâtres, est-il averti pour un Israélite ? Rech Lakich a donc dit plutôt : par exemple, s’il a tué trois hommes atteints d’une lésion mortelle (terefa).
ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל אלא אמר רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה
Averti pour une personne atteinte d’une lésion mortelle, est-il averti pour une personne saine ? Rav Papa a donc dit plutôt : [le cas où] il a tué et s’est enfui dans le marais, a tué et s’est enfui dans le marais.
ומועד לטרפה הוי מועד לשלם אלא אמר רב פפא דקטל וערק לאגמא דקטל וערק לאגמא
Rav A’ha, fils de Rav Ika, a dit : par exemple, si les témoins qui ont démenti [les premiers] ont eux-mêmes été convaincus de faux.
רב אחא בריה דרב איקא אמר כגון שהוזמו זוממי זוממין
Cela va si nous avons besoin de rendre le bœuf averti ; mais si nous avons besoin de rendre l’homme averti, il peut dire : « Je ne le savais pas ! » Par exemple, s’ils disent : chaque fois qu’il a tué, son bœuf se tenait auprès de lui.
הניחא אי לייעודי תורא בעינן שפיר אלא אי לייעודי גברא בעינן מימר אמר ליה לא הוה ידענא כגון דאמרי כל אימת דקטיל תוריה גביה הוה קאי
Ravina a dit : [il s’agit du cas] où l’on connaît le propriétaire du bœuf mais où l’on ne connaît pas le bœuf.
רבינא אמר במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור
Qu’aurait-il dû faire ? [Il est tenu] parce qu’on lui dit : « Tu as un bœuf encorneur dans ton troupeau ; tu aurais dû garder tout ton troupeau. »
מאי ה"ל למעבד משום דאמרי ליה תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך נטורי כולי בקרך:
« Et l’un comme l’autre sont passibles de mort », etc. Nos maîtres ont enseigné : de ce qu’il est dit : « Le bœuf sera lapidé » (Ex 21, 28), ne sais-je pas qu’il est une charogne, et que la charogne est interdite à la consommation ? Pourquoi l’Écriture dit-elle : « On ne mangera pas sa chair » ? L’Écriture te fait savoir que si on l’a abattu rituellement après que son jugement a été prononcé, il est interdit à la consommation.
וזה וזה חייבין מיתה כו': ת"ר ממשמע שנאמר (שמות כא, כח) סקל יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה
Je n’ai que [l’interdit] de consommation ; [l’interdit] de profit, d’où [le sait-on] ? L’Écriture dit : « Et le propriétaire du bœuf sera quitte » (Ex 21, 28).
אין לי אלא באכילה בהנאה מנין ת"ל (שמות כא, כח) ובעל השור נקי
D’où le comprend-on ? Chimon ben Zoma dit : comme un homme qui dit à son prochain : « Untel est sorti quitte de ses biens », et il n’en a plus le moindre profit.
מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום
Et d’où [sait-on que] « on ne mangera pas sa chair » [vient] pour le cas où on l’a abattu après que son jugement a été prononcé, qu’il est interdit à la consommation ? Dis que là où on l’a abattu après que son jugement a été prononcé, il est permis à la consommation, et que ce « on ne mangera pas sa chair » [vient] pour le cas où on l’a lapidé, qu’il est interdit au profit, selon [l’enseignement] de Rabbi Abbahou.
וממאי דלא יאכל את בשרו להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו שאסור באכילה אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא והאי לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה הוא כדר' אבהו
Car Rabbi Abbahou a dit au nom de Rabbi Elazar : partout où il est dit « on ne mangera pas », « tu ne mangeras pas », « vous ne mangerez pas », l’interdit de consommation comme l’interdit de profit sont impliqués,
דאמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע
à moins que l’Écriture ne te précise [le contraire], comme elle te l’a précisé pour la charogne : à l’étranger résident en la donnant, et à l’idolâtre en la vendant.
עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה
On dit : cela ne vaut que là où l’interdit de consommation et l’interdit de profit découlent [tous deux] du verset « on ne mangera pas » ; mais ici, où l’interdit de consommation découle de « il sera lapidé », s’il te venait à l’esprit que ce « on ne mangera pas sa chair » est un interdit de profit, que le Miséricordieux écrive « on n’en tirera pas profit » ! Ou bien : pourquoi ai-je besoin de « on ne mangera pas sa chair » ? [Pour enseigner] que même si on l’a rendu semblable à la viande, en l’abattant rituellement, il est interdit.
אמרי הני מילי היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל אבל הכא דאיסור אכילה מסקל יסקל נפקא אי סלקא דעתך האי לא יאכל את בשרו איסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל את בשרו למה לי דאף על גב דעבדיה כעין בשר דשחטיה אסור
Mar Zoutra objecta : dis que cela ne vaut
מתקיף לה מר זוטרא אימא הני מילי
Original : Bava Kamma 41a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.