« Ou », ils en ont besoin pour distinguer. Et Rabbi Yehouda ? Distinguer, il le tire de « et qu’il tombe ». Et les Sages ? « Et qu’il tombe » implique de nombreux [cas].
או מבעי ליה לחלק ורבי יהודה לחלק מונפל נפקא ורבנן ונפל טובא משמע
Bava kama 54a בבא קמא
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Dis : « et qu’il tombe » est une généralité ; « bœuf ou âne » est une particularité ; [dans le cas d’une] généralité et [d’une] particularité, la généralité ne comprend que ce qui est dans la particularité : bœuf et âne, oui ; autre chose, non !
אימא ונפל כלל שור וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא
On répondit : « le propriétaire de la fosse paiera » : il est revenu à une généralité ; [dans le cas d’une] généralité, [d’une] particularité et [d’une] généralité, tu ne juges que selon ce qui ressemble à la particularité : de même que la particularité désigne explicitement des êtres vivants, de même tous les êtres vivants.
אמרי בעל הבור ישלם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים
Ou bien : de même que la particularité désigne explicitement une chose dont la charogne rend impur par contact et par port, de même toute chose dont la charogne rend impur par contact et par port, mais pas les oiseaux !
אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אבל עופות לא
S’il en était ainsi, que le Miséricordieux écrive une seule particularité ! Laquelle écrirait-il ? S’il avait écrit « bœuf », j’aurais dit : ce qui est offert sur l’autel, oui ; ce qui n’est pas offert sur l’autel, non. Et si le Miséricordieux avait écrit « âne », j’aurais dit : ce qui est saint par la primogéniture, oui ; ce qui n’est pas saint par la primogéniture, non.
א"כ נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב אי כתב שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא ואי כתב רחמנא חמור ה"א קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא
Mais plutôt, le verset dit : « et la morte sera à lui » (Ex 21, 34) : tout ce qui est sujet à la mort.
אלא אמר קרא (שמות כא, לד) והמת יהיה לו כל דבר מיתה
Tant selon les Sages, qui excluent les objets, que selon Rabbi Yehouda, qui inclut les objets, les objets sont-ils sujets à la mort ? On répondit : leur bris, c’est leur mort.
בין לרבנן דקא ממעטי להו לכלים ובין לר' יהודה דקא מרבי להו לכלים כלים בני מיתה נינהו אמרי שבירתן זו היא מיתתן
Et selon Rav, qui dit que la fosse pour laquelle la Torah a rendu passible, c’est pour ses vapeurs et non pour le choc, tant selon les Sages que selon Rabbi Yehouda, les objets sont-ils sujets aux vapeurs ? On répondit : [il s’agit d’objets] neufs, qui éclatent sous l’effet des vapeurs.
ולרב דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו בין לרבנן בין לרבי יהודה כלים בני הבלא נינהו אמרי בחדתי דמיפקעי מהבלא
Mais ce « et la morte sera à lui », on en a besoin pour [l’enseignement de] Rava, car Rava a dit : un bœuf de sacrifices disqualifiés qui est tombé dans une fosse : [le propriétaire de la fosse] est exempt, car il est dit « et la morte sera à lui » : [il ne s’agit que du cas] où la morte appartient [au lésé], ce qui exclut celui-ci, où la morte ne lui appartient pas.
האי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו
Mais plutôt, le verset dit : « il rendra de l’argent à son propriétaire » (Ex 21, 34) : pour inclure tout ce qui a un propriétaire. S’il en est ainsi, même les objets et l’homme aussi !
אלא אמר קרא (שמות כא, לד) כסף ישיב לבעליו לרבות כל דאית ליה בעלים א"ה אפילו כלים ואדם נמי
Le verset dit : « bœuf », et non un homme ; « âne », et non des objets. Et selon Rabbi Yehouda, qui inclut les objets, cela se comprend : « bœuf » exclut l’homme ; mais « âne », qu’exclut-il ?
אמר קרא שור ולא אדם חמור ולא כלים ולרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים בשלמא שור ממעט ביה אדם אלא חמור מאי ממעט ביה
Mais Rava a dit : l’« âne » de la fosse selon Rabbi Yehouda, et l’« agneau » de l’objet perdu selon l’avis de tous, restent une difficulté.
אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא:
« Si y est tombé un bœuf sourd, fou ou jeune, il est passible. » Qu’est-ce que « un bœuf sourd, fou ou jeune » ? Dirons-nous : le bœuf d’un sourd, le bœuf d’un fou, le bœuf d’un mineur ? Donc pour le bœuf d’un [homme] lucide, il serait exempt ?
נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב: מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שור של שוטה שור של קטן הא שור של פקח פטור
Rabbi Yo’hanan a dit : un bœuf qui est sourd, un bœuf qui est fou, un bœuf qui est jeune.
אמר רבי יוחנן שור שהוא חרש שור שהוא שוטה שור שהוא קטן
Original : Bava Kamma 54a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.