vient [pour enseigner] : « eux », et non leurs petits. Et Beit Hillel ? J’en déduis les deux : « eux », et non leurs transformations ; « eux », et non leurs petits. Et Beit Hillel, n’est-il pas écrit « aussi » ? « Aussi » est une difficulté pour Beit Hillel.
הם ולא ולדותיהם הוא דאתא ובית הלל תרתי שמעית מינה הם ולא שינויהם הם ולא ולדותיהם ובית הלל הכתיב גם גם לבית הלל קשיא
Ils ne divergent que sur ceci : l’un pense que la transformation acquiert, et l’autre pense que la transformation n’acquiert pas. Mais quant au paiement, de l’avis de tous, il paie [selon la valeur] d’origine, puisqu’il est enseigné : il paie le double et le quadruple et le quintuple [selon la valeur] telle qu’elle était lorsqu’il l’a volé.
עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר שינוי קונה ומ"ס אין שינוי קונה אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב
Faut-il dire que c’est une réfutation de Rav ? Car Rav a dit : Le principal [est payé] tel qu’il était lorsqu’il l’a volé ; il paie le double et le quadruple et le quintuple [selon la valeur] au moment de la comparution en justice. Rava a dit : [Il paie des] agneaux comme au début, [mais] la valeur [est] celle de maintenant.
לימא תיהוי תיובתא דרב דאמר רב קרן כעין שגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין אמר רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו
Rabba a dit : Que la transformation acquiert, c’est écrit et nous l’avons appris [dans une Michna]. C’est écrit : « Il rendra l’objet volé qu’il a volé » (Lv 5, 23). Que vient enseigner « qu’il a volé » ? S’il est [encore] tel qu’il l’a volé, il le rendra ; sinon, il doit simplement en payer la valeur.
אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא כתיבא (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזלה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי
Le renoncement [du propriétaire] (yéouch), les Sages ont dit qu’il acquiert ; cependant nous ne savons pas si c’est [une règle] de la Torah ou des Sages.
יאוש אמרי רבנן דניקני מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן
Si c’est de la Torah, c’est comme pour celui qui trouve un objet perdu : celui qui trouve un objet perdu, n’est-ce pas que, puisque son propriétaire y a renoncé avant qu’il ne parvienne entre ses mains, il l’acquiert ? Celui-ci aussi, puisque son propriétaire y a renoncé, l’acquiert. On voit qu’il acquiert.
אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ליה האי נמי כיון דמייאש מרה קני ליה אלמא קני
Ou peut-être n’est-ce pas comparable à l’objet perdu : l’objet perdu, lorsqu’il parvient entre ses mains, y parvient de manière permise ; mais celui-ci, puisqu’il est parvenu entre ses mains de manière interdite, c’est [une règle] des Sages,
או דלמא לא דמיא לאבידה אבידה הוא דכי אתאי לידיה בהתירא אתיא לידיה אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידיה מדרבנן הוא
Rav Yossef objecta à Rabba : S’il a volé du ’hamets et que Pessa’h est passé dessus,
איתיביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח
Original : Bava Kamma 66a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.