Structure du débat :Question 1Objection 1Preuve 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et le chaudron l’a brûlée, il lui donne le prix de sa laine. Le prix de sa laine, oui ; le prix de sa laine et de sa plus-value, non. N’est-ce pas qu’il l’a brûlée après qu’elle eut pris la teinture, où il y a une plus-value ? Déduis-en que l’artisan acquiert par la plus-value de l’objet.
והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא לאו שהקדיחו לאחר נפילה דאיכא שבחא ושמע מינה אומן קונה בשבח כלי
Chmouel dit : De quoi s’agit-il ici ? Par exemple, s’il l’a brûlée au moment où elle tombait [dans la teinture], où il n’y a pas de plus-value. Mais s’il l’a brûlée après qu’elle eut pris la teinture, qu’en est-il ? Il lui donne le prix de sa laine et de sa plus-value. Dirons-nous que Chmouel n’adopte pas [l’avis] de Rav Assi ?
אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילה דליכא שבחא אבל הקדיחו לאחר נפילה מאי נותן לו דמי צמרו ושבחו לימא שמואל לית ליה דרב אסי
Chmouel te dira : De quoi s’agit-il ici ? Par exemple, si la laine et les teintures appartenaient au propriétaire, et que le teinturier ne prend que le salaire de son travail.
אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן כגון דצמר וסמנין דבעל הבית וצבע אגר ידיה הוא דשקיל
S’il en est ainsi, il aurait fallu [dire] : il lui donne le prix de sa laine et des teintures ! Chmouel ne faisait donc que l’écarter [par une réponse de circonstance].
אי הכי נותן לו דמי צמרו וסמנין מיבעי ליה אלא שמואל דחויי קא מדחי ליה
Viens entendre : Celui qui donne son manteau à un artisan : [si l’artisan] l’a terminé et l’en a informé, même d’ici à dix jours, il ne transgresse pas à son égard [l’interdit] « tu ne garderas pas [le salaire] pendant la nuit » (Lv 19, 13). S’il le lui a remis au milieu du jour, dès que le soleil s’est couché, il transgresse à son égard « tu ne garderas pas pendant la nuit ».
תא שמע הנותן טליתו לאומן גמרו והודיעו אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום (ויקרא יט, יג) לא תלין נתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה עובר עליו משום בל תלין
En fin de compte, pourquoi le lui a-t-il donné ? Pour l’assouplir ; puisqu’il l’a assoupli, c’est cela la plus-value ! Ce n’est nécessaire que dans le cas où il l’a engagé au coup, à raison d’une ma’a par coup, ce qui est un louage [de service].
סוף סוף למאי יהבה נהליה לרכוכי כיון דרככיה היינו שבחא לא צריכא דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא במעתא דהיינו שכירות
Et selon ce qui nous était venu à l’esprit au début, qu’il ne l’avait pas engagé au coup, cela appuie Rav Chéchet, car on a demandé à Rav Chéchet : [pour un travail] à forfait, transgresse-t-on « tu ne garderas pas pendant la nuit » ou non ? Et Rav Chéchet leur a dit : on transgresse.
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דלא אגריה לביטשי מסייע ליה לרב ששת דבעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אינו עובר ואמר להו רב ששת עובר
Dirons-nous que c’est [un désaccord] entre tannaïm : « Fais-moi des bracelets, des boucles et des bagues, et je me consacrerai à toi [en mariage] » : dès qu’il les a faits, elle est consacrée ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Et les Sages disent : elle n’est pas consacrée tant que de l’argent ne parvient pas entre ses mains.
לימא כתנאי עשה לי שירים נזמין וטבעות ואקדש לך כיון שעשאן מקודשת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה
Quel argent ? Si l’on dit ce même argent, il en ressort que Rabbi Meïr pense : pas ce même argent ; mais alors par quoi est-elle consacrée ? Il est donc évident : quel argent ? Un autre argent.
מאי ממון אילימא אותו ממון מכלל דר"מ סבר אותו ממון לא אלא במאי מקדשא אלא פשיטא מאי ממון ממון אחר
Et on a supposé que, selon tous, le salaire court du début jusqu’à la fin, et que, selon tous, celle qu’on consacre au moyen d’une créance n’est pas consacrée.
וסברוה דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת
N’est-ce pas qu’ils sont en désaccord sur [la question de savoir si] l’artisan acquiert par la plus-value de l’objet : Rabbi Meïr pense que l’artisan acquiert par la plus-value de l’objet, et les Sages pensent que l’artisan n’acquiert pas par la plus-value de l’objet ?
מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי דר"מ סבר אומן קונה בשבח כלי ורבנן סברי אין אומן קונה בשבח כלי
Non : selon tous, l’artisan n’acquiert pas par la plus-value de l’objet ; mais ici ils sont en désaccord sur [la question de savoir si] le salaire court du début jusqu’à la fin.
לא דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי אלא הכא בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קא מיפלגי
Et si tu veux, dis : selon tous, le salaire court du début jusqu’à la fin, et ici ils sont en désaccord sur celle qu’on consacre au moyen d’une créance : Rabbi Meïr pense que celle qu’on consacre au moyen d’une créance est consacrée, et les Sages pensent que celle qu’on consacre au moyen d’une créance n’est pas consacrée.
ואי בעית אימא דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והכא במקדש במלוה קמיפלגי דרבי מאיר סבר המקדש במלוה מקודשת ורבנן סברי המקדש במלוה אינה מקודשת
Original : Bava Kamma 99a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.