Structure du débat :Question 4Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Papa a dit : lorsque les Sages lui ont institué les quatre coudées, c’était en général ; dans le champ du propriétaire, les Sages ne le lui ont pas institué. Et bien que le Miséricordieux lui ait donné un droit sur [ce champ], le Miséricordieux lui a donné le droit d’y marcher et d’y ramasser la péa, mais il ne lui a pas donné [le droit] qu’il soit sa cour.
רב פפא אמר כי תקינו ליה רבנן ארבע אמות בעלמא בשדה דבעל הבית לא תקינו ליה רבנן ואע"ג דזכה ליה רחמנא בגוה כי זכה ליה רחמנא להלוכי בה ולנקוטי פיאה למיהוי חצירו לא זכה ליה רחמנא
Rava a dit : Rabbi Yaakov bar Idi a objecté [à partir de] Nezikin : « [Si quelqu’un] a vu une trouvaille et s’est jeté dessus, et qu’un autre est venu et s’en est saisi, celui qui s’en est saisi l’a acquise. » Or si tu dis que les quatre coudées d’un homme lui font acquérir en tout lieu, que ses propres quatre coudées la lui fassent acquérir !
אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו ליה ארבע אמות דידיה
De quoi traitons-nous ici ? D’un cas où il n’a pas dit : « Que j’acquière. » Mais si les Sages l’ont institué, qu’importe qu’il ne l’ait pas dit ? Puisqu’il s’est jeté dessus, il a montré qu’il voulait acquérir en se jetant dessus, et qu’il ne voulait pas acquérir par les quatre coudées.
הכא במאי עסקינן דלא אמר אקני ואי תקון רבנן כי לא אמר מאי הוי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני
Rav Chéchet a dit : lorsque les Sages l’ont institué, c’était dans une ruelle, où la foule ne se presse pas ; dans le domaine public, où la foule se presse, les Sages ne l’ont pas institué.
רב ששת אמר כי תקינו רבנן בסמטא דלא דחקי רבים ברשות הרבים דקא דחקי רבים לא תקינו רבנן
Et Rech Lakich a dit au nom d’Abba Cohen Bardala : une mineure n’a ni cour ni quatre coudées ; et Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Yanaï : elle a une cour et elle a quatre coudées.
ואמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות
Sur quoi divergent-ils ? L’un pense que la cour a été incluse en tant que [prolongement de] sa main : de même qu’elle a une main, elle a aussi une cour. Et l’autre pense que la cour a été incluse en tant que mandat : de même qu’elle n’a pas [capacité de] mandat, elle n’a pas non plus de cour.
במאי קמיפלגי מר סבר חצר משום ידה איתרבאי כי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה ומר סבר חצר משום שליחות איתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה
Y a-t-il quelqu’un qui dise que la cour a été incluse en tant que mandat ? N’a-t-on pas enseigné : « dans sa main » (Ex 22, 3) — je n’ai que sa main ; son toit, sa cour et son enclos, d’où le sait-on ? Le verset dit : « si [l’objet volé] se trouve, se trouve » (Ex 22, 3) — en tout cas.
מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא (שמות כב, ג) בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל (שמות כב, ג) המצא תמצא מכל מקום
Et si tu pensais que la cour a été incluse en tant que mandat, nous aurions alors trouvé un mandataire pour une transgression ; or nous tenons qu’il n’y a pas de mandataire pour une transgression !
ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה
Ravina a dit : où disons-nous qu’il n’y a pas de mandataire pour une transgression ? Lorsque le mandataire est lui-même soumis à l’obligation ; mais pour une cour, qui n’est pas soumise à l’obligation, le mandant est tenu.
אמר רבינא היכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו
À ce compte, si l’on dit à une femme et à un esclave : « Allez voler pour moi », puisqu’ils ne sont pas soumis à l’obligation, dirait-on aussi que leur mandant est tenu ?
אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו גנבו לי דלאו בני חיובא נינהו הכי נמי דמיחייב שולחן
Tu dis cela ? La femme et l’esclave sont soumis à l’obligation ; simplement, pour l’instant, ils n’ont pas de quoi payer, car nous avons appris : si la femme a été divorcée ou si l’esclave a été affranchi, ils sont tenus de payer.
אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם
Rav Sama a dit : où disons-nous qu’il n’y a pas de mandataire pour une transgression ? Là où [le mandataire], s’il le veut, le fait, et s’il le veut, ne le fait pas ; mais une cour, où [l’objet] est déposé malgré elle, son mandant est tenu.
רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחו
Quelle différence y a-t-il entre eux ? Il y a entre eux [le cas d’]un cohen qui dit à un Israélite : « Va m’épouser une femme divorcée », ou encore d’un homme qui dit à une femme : « Rase-moi [les coins de la tête d’]un garçon ».
מאי בינייהו איכא בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אי נמי איש דאמר לה לאשה אקפי לי קטן
Selon la version qui dit que partout où [le mandataire], s’il le veut, le fait et, s’il le veut, ne le fait pas, le mandant n’est pas tenu, ici aussi, s’il le veut il le fait, s’il le veut il ne le fait pas : le mandant n’est pas tenu. Selon la version que tu as dite, que partout où le mandataire n’est pas soumis à l’obligation le mandant est tenu, ceux-là aussi, n’étant pas soumis à l’obligation, leur mandant est tenu.
להך לישנא דאמר כל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו ה"נ אי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו הני נמי כיון דלאו בני חיובא נינהו מיחייב שולחן
Mais y a-t-il quelqu’un qui dise que la cour n’a pas été incluse en tant que [prolongement de] sa main ? N’a-t-on pas enseigné : « sa main » — je n’ai que sa main ; son toit, sa cour et son enclos, d’où le sait-on ? Le verset dit : « et il donnera » — en tout cas.
ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא ידה אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום
En matière d’acte de divorce, tous s’accordent que la cour a été incluse en tant que [prolongement de] sa main ; ils divergent en matière de trouvaille : l’un pense
לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה מ"ס
Original : Bava Metzia 10b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.