que nous déduisons la trouvaille de l’acte de divorce, et l’autre pense que nous ne déduisons pas la trouvaille de l’acte de divorce.
ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט
Bava metsi’a 11a בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu veux, dis : pour une fille mineure, tous s’accordent que nous déduisons la trouvaille de l’acte de divorce ; et ici, ils divergent au sujet d’un garçon mineur.
ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי
L’un pense que nous déduisons le garçon mineur de la fille mineure, et l’autre pense que nous ne déduisons pas le garçon mineur de la fille mineure.
מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה
Et si tu veux, dis : l’un a dit une chose et l’autre une autre, et ils ne divergent pas.
ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
MICHNA: [Si quelqu’un] a vu des gens courir après une trouvaille, après un cerf blessé, après des oisillons qui ne volent pas encore, et a dit : « Mon champ l’a acquise pour moi », elle lui est acquise. Si le cerf courait normalement, ou si les oisillons volaient, et qu’il ait dit : « Mon champ l’a acquise pour moi », il n’a rien dit.
מתני׳ ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום:
GUEMARA: Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : à condition qu’il se tienne à côté de son champ.
גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו
Que son champ la lui fasse acquérir [de toute façon], car Rabbi Yossé bar ’Hanina a dit : la cour d’un homme acquiert pour lui à son insu !
ותקני ליה שדהו דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו
Cela vaut pour une cour gardée ; mais pour une cour non gardée, s’il se tient à côté de son champ, oui ; sinon, non.
הני מילי בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא
Et d’où le dis-tu, que pour une cour non gardée, s’il se tient à côté de son champ, oui, et sinon, non ?
ומנא תימרא דחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא
Car on a enseigné : [Si quelqu’un] se trouvait en ville et disait : « Je sais que les ouvriers ont oublié une gerbe que j’ai dans le champ ; qu’elle ne soit pas [soumise à la loi de l’]oubli », on pourrait croire qu’elle n’est pas [soumise à la loi de l’]oubli ; le verset dit : « et que tu auras oublié une gerbe dans le champ » (Dt 24, 19) : dans le champ, et que tu auras oublié — et non en ville.
דתניא היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה יכול לא יהא שכחה תלמוד לומר (דברים כד, יט) ושכחת עומר בשדה בשדה ושכחת ולא בעיר
Ceci même est contradictoire : tu dis : « on pourrait croire qu’elle n’est pas [soumise à la loi de l’]oubli » — c’est donc qu’elle l’est ; et la conclusion porte : « dans le champ, et que tu auras oublié — et non en ville » — c’est donc qu’elle ne l’est pas !
הא גופא קשיא אמרת יכול לא יהא שכחה אלמא הוי שכחה ונסיב לה גמרא בשדה ושכחת ולא בעיר אלמא לא הוי שכחה
N’est-ce donc pas ainsi qu’il faut le comprendre : dans le champ, [une gerbe] oubliée dès le départ est soumise à l’oubli ; [une gerbe] dont on se souvenait et qui a fini par être oubliée n’est pas soumise à l’oubli. Pour quelle raison ? Parce que, puisqu’il se tient près d’elle, [le champ] est sa cour et la lui fait acquérir.
אלא לאו הכי קאמר בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח אין שכחה מאי טעמא דכיון דקאי גבה הויא ליה חצרו וזכתה ליה
Mais en ville, même [une gerbe] dont on se souvenait et qui a fini par être oubliée est soumise à l’oubli. Pour quelle raison ? Parce qu’il n’est pas près d’elle pour qu’elle la lui fasse acquérir.
אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הויא שכחה מאי טעמא דליתיה גביה דלזכי ליה
D’où [le sais-tu] ? Peut-être est-ce un décret de l’Écriture, que dans le champ il y ait oubli et qu’en ville il n’y ait pas oubli !
ממאי דלמא גזירת הכתוב היא דבשדה נהוי שכחה ובעיר לא נהוי שכחה
Le verset dit : « tu ne retourneras pas la prendre » (Dt 24, 19), pour inclure l’oubli [constaté] en ville.
אמר קרא (דברים כד, יט) לא תשוב לקחתו לרבות שכחת העיר
Celui-là, il en a besoin pour [énoncer] l’interdit !
האי מיבעי ליה ללאו
S’il en est ainsi, que le verset dise : « tu ne la prendras pas » ; pourquoi « tu ne retourneras pas » ? Pour inclure l’oubli [constaté] en ville.
אם כן נימא קרא לא תקחנו מאי לא תשוב לרבות שכחת העיר
Mais il en a encore besoin pour ce que nous avons appris : [la gerbe qui est] devant lui n’est pas soumise à l’oubli ; [celle qui est] derrière lui est soumise à l’oubli, car elle relève de « tu ne retourneras pas ».
ואכתי מיבעי ליה לכדתנן שלפניו אין שכחה שלאחריו יש שכחה שהוא בבל תשוב
Voici la règle : tout ce qui relève de « tu ne retourneras pas » est soumis à l’oubli ; tout ce qui ne relève pas de « tu ne retourneras pas » n’est pas soumis à l’oubli.
זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה כל שאינו בבל תשוב אינו שכחה
Rav Achi a dit : le verset dit : « elle sera » (Dt 24, 19), pour inclure l’oubli [constaté] en ville.
אמר רב אשי אמר קרא (דברים כד, יט) יהיה לרבות שכחת העיר
Et Oula a dit de même : à condition qu’il se tienne à côté de son champ ; et Rabba bar bar ’Hana a dit de même : à condition qu’il se tienne à côté de son champ.
וכן אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו וכן אמר רבה בר בר חנה והוא שעומד בצד שדהו
Rabbi Abba objecta à Oula : il arriva que Rabban Gamliel et les Anciens voyageaient en bateau. Rabban Gamliel dit : « Le dixième que je mesurerai à l’avenir est donné à Yehochoua,
איתיביה רבי אבא לעולא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע
Original : Bava Metzia 11a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.