ils ne tombent pas sous [la loi de] « si l’on met ».
אינן בכי יותן
Bava metsi’a 22b בבא מציעא
Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1Preuve 2Halakha 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce que nous ne disons pas : puisqu’il est révélé que maintenant cela lui convient, au début aussi cela lui convenait ? — Là-bas, c’est différent, car il est écrit « s’il met » : [il faut] qu’il mette [lui-même].
טעמא מאי לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן
S’il en est ainsi, le début aussi ! — Là, [c’est] selon Rav Papa. Car Rav Papa opposa : il est écrit « s’il met » et nous lisons « si l’on met » ; comment [concilier] ?
אי הכי רישא נמי התם כדרב פפא דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד
Nous exigeons que « si l’on met » soit semblable à « s’il met » : de même que « s’il met » [suppose] la conscience, de même « si l’on met » [suppose] la conscience.
בעינן כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן לדעת אף כי יותן נמי לדעת
Viens et entends : Rabbi Yo’hanan dit au nom de Rabbi Yichmaël ben Yehotsadak : d’où [savons-nous] qu’un objet perdu emporté par un fleuve est permis ? Car il est écrit : « Ainsi feras-tu pour son âne, ainsi feras-tu pour son vêtement, ainsi feras-tu pour tout objet perdu de ton frère, qui aura été perdu par lui et que tu auras trouvé » (Dt 22, 3) : ce qui est perdu pour lui et trouvable par tout homme ; exclus ce qui est perdu pour lui et n’est trouvable par aucun homme.
ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב (דברים כב, ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם
Et l’interdit est semblable au permis : de même que pour le permis, qu’il porte un signe distinctif ou non, c’est permis, de même pour l’interdit, qu’il porte un signe distinctif ou non, c’est interdit. — C’est une réfutation de Rava. — C’est une réfutation.
ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שרא אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה תיובתא דרבא תיובתא
Et la halakha est conforme à Abayé [dans les cas mnémonisés par] Ya’al Kegam.
והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם
Rav A’ha, fils de Rava, dit à Rav Achi : puisque Rava a été réfuté, ces dattes [tombées] par le vent, comment les mangeons-nous ? Il lui dit : puisqu’il y a des bestioles et des reptiles qui les mangent, [le propriétaire] y a renoncé dès le début.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר ליה כיון דאיכא שקצים ורמשים דקא אכלי להו מעיקרא יאושי מיאש מנייהו
[Pour les arbres] d’orphelins, qui ne sont pas aptes à renoncer, qu’en est-il ? Il lui dit : dans une vallée, nous ne présumons pas que la terre est aux orphelins.
יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן
[Si c’est] établi [qu’elle leur appartient], qu’en est-il ? [Si c’est un verger] clos, qu’en est-il ? Il lui dit : elles sont interdites.
מוחזק ועומד מאי כרכתא מאי אמר ליה אסירן:
« Des petites gerbes sur la voie publique, elles lui appartiennent. » Rabba dit : même pour une chose qui porte un signe distinctif. Il en ressort que Rabba pense qu’un signe destiné à être piétiné n’est pas un signe. Rava dit : on ne l’a enseigné que pour une chose qui ne porte pas de signe distinctif ; mais pour une chose qui porte un signe distinctif, il est tenu de l’annoncer. Il en ressort que Rava pense qu’un signe destiné à être piétiné est un signe.
כריכות ברה"ר הרי אלו שלו: אמר רבה ואפילו בדבר שיש בו סימן אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן חייב להכריז אלמא קסבר רבא סימן העשוי לידרס הוי סימן
Et certains enseignent cette discussion de manière indépendante : un signe destiné à être piétiné, Rabba dit que ce n’est pas un signe, et Rava dit que c’est un signe.
ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן העשוי לידרס רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן
Nous avons appris : « Des petites gerbes sur la voie publique, elles lui appartiennent ; dans un domaine privé, il les prend et les annonce. » De quel cas s’agit-il ? S’il n’y a pas de signe distinctif sur elles, dans un domaine privé, qu’annonce-t-il ? Ne s’agit-il donc pas du cas où il y a un signe distinctif sur elles ? Et il enseigne : sur la voie publique, elles lui appartiennent. Il en ressort qu’un signe destiné à être piétiné n’est pas un signe. C’est une réfutation de Rava !
תנן כריכות ברה"ר הרי אלו שלו ברה"י נוטל ומכריז ה"ד אי דלית בהו סימן ברה"י מאי מכריז אלא לאו דאית בהו סימן וקתני ברה"ר הרי אלו שלו אלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן תיובתא דרבא
Rava te dira : en réalité, il n’y a pas de signe distinctif sur elles ; et quant à ce que tu as dit — dans un domaine privé, qu’annonce-t-il ? — il annonce l’endroit. Et Rabba dit que l’endroit n’est pas un signe. Car il a été dit : l’endroit, Rabba dit que ce n’est pas un signe, et Rava dit que c’est un signe.
אמר לך רבא לעולם דלית בהו סימן ודקא אמרת ברה"י מאי מכריז מכריז מקום ורבה אמר מקום לא הוי סימן דאיתמר מקום רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן
Viens et entends : « Des petites gerbes sur la voie publique, elles lui appartiennent ; dans un domaine privé, il les prend et les annonce. Et les gerbes [entières], que ce soit sur la voie publique ou dans un domaine privé, il les prend et les annonce. » Comment Rabba l’explique-t-il, et comment Rava l’explique-t-il ? Rabba l’explique selon son raisonnement par le signe, et Rava l’explique selon son raisonnement par l’endroit.
ת"ש כריכות ברה"ר הרי אלו שלו ברה"י נוטל ומכריז והאלומות בין ברה"ר ובין ברה"י נוטל ומכריז רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה רבה מתרץ לטעמיה בסימן ורבא מתרץ לטעמיה במקום
Rabba l’explique selon son raisonnement par le signe : « Des petites gerbes sur la voie publique, elles lui appartiennent », parce que
רבה מתרץ לטעמיה בסימן כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו משום
Original : Bava Metzia 22b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.