Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais alors, ce que nous avons appris : « S’il a trouvé un rouleau d’actes ou une liasse d’actes, il les rendra » — là aussi, cela convient-il à l’emprunteur qu’on les rende au prêteur ?
אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה
Mais, dit Rava, les signes distinctifs [valent] d’après la Torah, car il est écrit : « Il restera chez toi jusqu’à ce que ton frère le réclame » (Dt 22, 2). Te viendrait-il à l’esprit qu’il le lui donnerait avant qu’il le réclame ? Mais examine-le [pour savoir] s’il est un fourbe ou s’il n’est pas un fourbe. N’est-ce pas par des signes distinctifs ? Déduis-en [cela].
אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב (דברים כב, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה
Rava dit : si tu en viens à dire que les signes distinctifs [valent] d’après la Torah… — « Si tu en viens à dire » ? Mais il a tranché que les signes distinctifs [valent] d’après la Torah ! — Parce qu’on peut répondre comme nous avons répondu [plus haut].
אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן
Signes contre signes : qu’on le dépose. Signes contre témoins : qu’on le donne à celui qui a les témoins. Signes et signes plus un témoin : un seul témoin est comme s’il n’existait pas, et qu’on le dépose.
סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח
Témoins du tissage contre témoins de la chute : qu’on le donne [à celui qui a] les témoins de la chute, car nous disons : [le tisserand] l’a vendu, et il est tombé d’un autre homme.
La mesure de sa longueur contre la mesure de sa largeur : qu’on le donne [à celui qui indique] la mesure de sa longueur, car la mesure de sa largeur, on peut l’estimer quand son propriétaire s’en couvre debout, alors que la mesure de sa longueur ne s’estime pas [ainsi].
מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה
La mesure de sa longueur et la mesure de sa largeur contre la mesure de ses plis : qu’on le donne [à celui qui indique] la mesure de sa longueur et de sa largeur.
Il donne les signes de l’acte de divorce et elle donne les signes de l’acte de divorce : qu’on le lui donne [à elle]. Par quoi ? Si l’on dit par la mesure de sa longueur et de sa largeur, peut-être l’a-t-elle vu pendant qu’il le tenait ! Mais [par le fait qu’il y a] un trou à côté de telle lettre.
הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני
Il donne les signes du fil et elle donne les signes du fil : qu’on le lui donne [à elle]. Par quoi ? Si l’on dit par [la couleur] blanche ou rouge, peut-être l’a-t-elle vu pendant qu’il le tenait ! Mais par la mesure de sa longueur.
הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו
Il dit « dans une sacoche » et elle dit « dans une sacoche » : qu’on le lui donne [à lui]. Quelle en est la raison ? On sait bien qu’il place tout ce qu’il a dans la sacoche.
הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מ"ט מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:
MICHNA: Et jusqu’à quand est-il tenu d’annoncer ? Jusqu’à ce que ses voisins en aient connaissance. Telles sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : trois fêtes de pèlerinage, et après la dernière fête, sept jours, afin [que le propriétaire] puisse aller chez lui en trois [jours], revenir en trois, et annoncer un jour.
מתני׳ ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:
GUEMARA:[Un tanna] a enseigné : les voisins de l’objet perdu. Que sont les « voisins de l’objet perdu » ? Si l’on dit les voisins du propriétaire de l’objet perdu, s’il le connaît, qu’il aille le lui rendre ! Mais [il s’agit] des voisins de l’endroit où l’objet perdu a été trouvé.
גמ׳ תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה:
On oppose : Le trois Mar’hechvan, on demande la pluie. Rabban Gamliel dit : le sept de ce mois, qui est quinze jours après la fête [de Soukkot], afin que le dernier [pèlerin] d’Israël atteigne le fleuve Euphrate.
ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו (שהוא) ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת
Au premier Temple, où les Israélites étaient très nombreux, comme il est écrit à leur sujet : « Juda et Israël étaient nombreux comme le sable qui est au bord de la mer, en multitude » (1 R 4, 20), nous exigeons tout cela ; au second Temple, où les Israélites n’étaient pas très nombreux, comme il est écrit à leur sujet : « Toute l’assemblée réunie était de quarante-deux mille trois cent soixante » (Esd 2, 64), nous n’exigeons pas tout cela.
במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו (עזרא ב, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים לא בעינן כולי האי
Abayé lui dit : mais il est écrit : « Les cohanim et les lévites s’établirent », etc. (Ne 7, 72), « et les chantres et les portiers, et tout Israël dans leurs villes » (Esd 2, 70) !
אמר ליה אביי והא כתיב (נחמיה ז, עב) וישבו הכהנים והלוים וגו' (עזרא ב, ע) והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם
Et puisqu’il en est ainsi, c’est l’inverse qui est raisonnable : au premier Temple, où les Israélites étaient très nombreux, le monde était rempli [d’habitants] et l’on trouvait des caravanes circulant de jour comme de nuit, nous n’exigeons pas tout cela, et trois jours suffisent ; au second Temple, où les Israélites n’étaient pas très nombreux, le monde n’était pas rempli et l’on ne trouvait pas de caravanes circulant de jour comme de nuit, nous exigeons tout cela.
וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי
Rava dit : il n’y a pas de différence entre le premier Temple et le second Temple : nos Maîtres n’ont pas imposé une peine excessive pour un objet perdu.
רבא אמר לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי
Ravina dit : déduis-en que lorsqu’il annonce, il annonce « un manteau ». Car si tu supposes qu’il annonce « un objet perdu », il nous faudrait lui ajouter un jour pour examiner ses affaires. Déduis-en donc qu’il annonce « un manteau ». Déduis-en [cela].
אמר רבינא שמע מינה כי מכריז גלימא מכריז דאי סלקא דעתך אבידתא מכריז בעינן למטפי ליה חד יומא לעיוני במאניה אלא שמע מינה גלימא מכריז שמע מינה
Nos Maîtres ont enseigné : À la première fête, il dit « première fête » ; à la deuxième fête, il dit « deuxième fête » ; à la troisième fête, il dit [l’annonce] sans précision.
ת"ר רגל ראשון אומר רגל ראשון רגל שני אומר רגל שני רגל שלישי אומר סתם
Et pourquoi ? Qu’il dise « troisième fête », car on ne risque pas de la confondre avec la deuxième ! — La deuxième aussi
ואמאי לימא רגל שלישי דלא אתי לאחלופי בשני שני נמי
Original : Bava Metzia 28a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.