Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
il arrive que tous deux soient passibles d’un sacrifice de culpabilité, il arrive que le locataire soit passible d’un sacrifice expiatoire et l’emprunteur d’un sacrifice de culpabilité, il arrive que le locataire soit passible d’un sacrifice de culpabilité et l’emprunteur d’un sacrifice expiatoire.
פעמים ששניהם באשם פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת
Comment cela ? La dénégation d’une dette d’argent [entraîne] un sacrifice de culpabilité ; le [faux] serment prononcé des lèvres, un sacrifice expiatoire.
Il arrive que tous deux soient passibles d’un sacrifice expiatoire : par exemple, elle est morte de mort naturelle, et ils ont dit qu’elle a péri par force majeure. Le locataire, qui de toute façon est exempt, est passible d’un sacrifice expiatoire ; l’emprunteur, qui de toute façon est tenu, est passible d’un sacrifice expiatoire.
פעמים ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור בחטאת שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב בחטאת
Il arrive que tous deux soient passibles d’un sacrifice de culpabilité : par exemple, elle a été volée, et ils ont dit qu’elle est morte du fait du travail. Car tous deux nient une dette d’argent, puisqu’ils sont tenus et se dégagent [par leur serment].
פעמים ששניהם באשם כגון שנגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה דתרוייהו קא כפרי ממונא דהא מיחייבי וקא פטרי נפשייהו
Le locataire d’un sacrifice expiatoire et l’emprunteur d’un sacrifice de culpabilité : par exemple, elle est morte de mort naturelle, et ils ont dit qu’elle est morte du fait du travail. Le locataire, qui de toute façon est exempt, est passible d’un sacrifice expiatoire ; l’emprunteur, qui est tenu pour la mort naturelle et se dégage en invoquant la mort du fait du travail, d’un sacrifice de culpabilité.
שוכר בחטאת ושואל באשם כגון שמתה כדרכה ואמרו מתה מחמת מלאכה שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור חייב בחטאת שואל דמיחייב במתה כדרכה וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה באשם
Le locataire d’un sacrifice de culpabilité et l’emprunteur d’un sacrifice expiatoire : par exemple, elle a été volée, et ils ont dit qu’elle est morte de mort naturelle. Le locataire, qui est tenu pour le vol et la perte et se dégage en invoquant la mort naturelle, d’un sacrifice de culpabilité ; l’emprunteur, qui de toute façon est tenu, d’un sacrifice expiatoire.
שוכר באשם ושואל בחטאת כגון שנגנבה ואמרו מתה כדרכה שוכר הוא דמיחייב בגניבה ואבידה וקא פטר נפשיה במתה כדרכה באשם שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב בחטאת
Que nous apprend-il ? Il exclut [l’opinion] de Rabbi Ami, qui dit : Pour tout serment que les juges font prêter, on n’est pas passible au titre du serment prononcé des lèvres, car il est dit : « ou si quelqu’un jure, prononçant de ses lèvres » (Lv 5, 4) – s’il jure de lui-même. Il nous apprend [qu’on ne suit] pas Rabbi Ami.
מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי אמי דאמר כל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי שנאמר (ויקרא ה, ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כי תשבע מעצמה קמ"ל דלא כר' אמי
Abayé dit : Selon la position de Rav, il n’est pas besoin de parler d’un gardien bénévole qui l’a confié à un gardien rémunéré, ce qui a renforcé sa garde ; mais même un gardien rémunéré qui l’a confié à un gardien bénévole, ce qui a amoindri sa garde, est exempt. Pour quelle raison ? Parce qu’il l’a confié à une personne douée de discernement.
אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו פטור מאי טעמא דהא מסרה לבן דעת
Et selon la position de Rabbi Yo’hanan, il n’est pas besoin de parler d’un gardien rémunéré qui l’a confié à un gardien bénévole, ce qui a amoindri sa garde ; mais même un gardien bénévole qui l’a confié à un gardien rémunéré, ce qui a renforcé sa garde, est tenu, car [le propriétaire] lui dit : Je ne veux pas que mon dépôt soit entre les mains d’un autre.
ולטעמיה דר' יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפי' ש"ח שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר
Rav ’Hisda dit : Ce [propos] de Rav n’a pas été dit explicitement, mais par déduction. Des jardiniers déposaient chaque jour leurs bêches chez une vieille femme. Un jour, ils les déposèrent chez l’un d’eux. Il entendit le bruit d’une noce, sortit et alla les déposer chez cette vieille femme. Pendant qu’il allait et venait, leurs bêches furent volées.
אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו
Il vint devant Rav, qui l’exempta. Celui qui a vu cela a pensé que c’était parce qu’un gardien qui confie à un gardien est exempt ; mais il n’en est rien. Là c’est différent, car chaque jour ils les déposaient eux-mêmes chez cette vieille femme.
אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו
Rabbi Ami était assis et énonçait cet enseignement. Rabbi Abba bar Memel objecta à Rabbi Ami : « Celui qui loue une vache de son prochain et la prête à un autre, et elle meurt de mort naturelle : le locataire jurera qu’elle est morte de mort naturelle, et l’emprunteur paiera le locataire. » Or s’il en était ainsi, que [le propriétaire] lui dise : Je ne veux pas que mon dépôt soit entre les mains d’un autre ! Il lui dit : De quoi traitons-nous ici ? Du cas où le propriétaire lui a donné la permission de prêter.
יתיב ר' אמי וקאמר לה להא שמעתא איתיביה ר' אבא בר ממל לר' אמי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר ואם איתא לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"ל הכא במאי עסקינן בשנתנו לו (רשות הבעלים) להשאיל
Rami bar ’Hama objecta : Celui qui dépose de l’argent chez son prochain : si celui-ci l’a noué [dans un linge] et l’a jeté sur son dos, ou l’a confié à son fils ou à sa fille mineurs, ou l’a enfermé de façon inadéquate, il est tenu, car il ne l’a pas gardé comme le font les gardiens.
מתיב רמי בר חמא המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו מסרן לבנו ובתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים
La raison est qu’il s’agit de mineurs ; donc [s’il l’a confié à des] majeurs, il est exempt. Pourquoi ? Que [le propriétaire] lui dise : Je ne veux pas que mon dépôt soit entre les mains d’un autre !
טעמא דקטנים הא גדולים פטור אמאי נימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר
Original : Bava Metzia 36a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.