car [le maître] est content que son esclave ne reste pas oisif.
דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה
Bava metsi’a 65a בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il lui dit : Cela vaut lorsqu’on n’a pas de créance sur lui ; mais le maître, puisqu’il a des créances sur eux, cela a l’apparence de l’usure, car Rav Yossef bar Minyomi a dit au nom de Rav Na’hman : Bien qu’on ait dit que celui qui habite dans la cour de son prochain à son insu n’est pas tenu de lui payer de loyer, s’il lui a prêté et habite dans sa cour, il est tenu de lui payer un loyer. Il lui dit : Je me rétracte.
אמר ליה הני מילי היכא דלא מסיק ביה זוזי מר כיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר אמר ליה הדרי בי
Abayé dit : Celui qui a une créance d’usure sur son prochain, alors que le blé se vend au marché quatre griva pour un zouz, et que celui-ci lui en a donné cinq : quand nous lui faisons rendre, nous lui faisons rendre quatre ; pour le reste, c’est qu’il lui a fait un rabais. Rava dit : Nous lui faisons rendre cinq, car dès le début ils lui sont parvenus en main à titre d’usure.
אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דריביתא בחבריה וקא אזלי חטי ארבעה גריוי בזוזא בשוקא ויהיב ליה איהו חמשה כי מפקינן מיניה ארבעה מפקינן מיניה אידך אוזולי הוא דקא מוזיל גביה רבא אמר חמשה מפקינן מיניה דמעיקרא בתורת ריביתא אתאי לידיה
Et Abayé dit : Celui qui a une créance de quatre zouz d’usure sur son prochain, et celui-ci lui a donné un manteau en paiement : quand nous lui faisons rendre, nous lui faisons rendre quatre ; le manteau, nous ne le lui faisons pas rendre. Rava dit : Nous lui faisons rendre le manteau. Pour quelle raison ? Afin qu’on ne dise pas : « Le manteau dont il est couvert est un manteau d’usure. »
ואמר אביי האי מאן דמסיק ארבעה זוזי דריביתא בחבריה ויהיב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה ארבעה מפקינן מיניה גלימא לא מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מאי טעמא כי היכי דלא לימרו גלימא דמכסי וקאי גלימא דריביתא הוא
Rava dit : Celui qui a une créance de douze zouz d’usure sur son prochain, et celui-ci lui a loué une cour qui se loue pour dix, et la lui a louée pour douze : quand nous lui faisons rendre, nous lui faisons rendre douze.
אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דריביתא בחבריה ואגר ליה חצר דמתגרא בעשרה ואוגריה נהליה בתריסר כי מפקינן מיניה תריסר מפקינן מיניה
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : Qu’il lui dise donc : « Si je l’ai louée à ce prix, c’est que j’en tirais profit ; maintenant que je n’en tire pas profit, je ne loue qu’au prix où tout le monde loue » ! — Parce qu’il peut lui répondre : « Tu as été d’accord et tu as accepté. »
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגרא הכי דהוה קא משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא משום דאמר ליה סברת וקבלת:
MICHNA: On peut augmenter [le prix] pour la location, mais on n’augmente pas pour la vente. Comment ? Il lui a loué sa cour et lui a dit : « Si tu me paies dès maintenant, elle est à toi pour dix sela’im l’an ; si c’est mois par mois, un sela par mois » : c’est permis. Il lui a vendu son champ et lui a dit : « Si tu me paies dès maintenant, il est à toi pour mille zouz ; si c’est à la moisson, pour douze manés » : c’est interdit.
מתני׳ מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חודש בחודש סלע לחודש מותר מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז אם לגורן בשנים עשר מנה אסור:
GUEMARA: En quoi le début diffère-t-il de la fin ? Rabba et Rav Yossef disent tous deux : Le loyer n’est dû qu’à la fin. Et ici, puisque le moment de le percevoir n’est pas arrivé, ce n’est pas un paiement pour l’attente : c’est sa valeur, car elle vaut cela ; et s’il lui dit : « Si tu me paies dès maintenant, elle est à toi pour dix sela’im l’an », c’est un rabais qu’il lui fait.
גמ׳ מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא בסוף והאי כיון דלא מטא זמניה למיגבא לאו אגר נטר ליה משווא הוא דהכי שויא והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה
À la fin, puisque c’est une vente et qu’il a le droit de percevoir le prix dès maintenant, c’est donc un paiement pour l’attente, et c’est interdit. Rava dit : Les Sages ont examiné cette question avec précision et l’ont fondée sur le verset : « comme un salarié à l’année, d’année en année » (Lv 25, 53) : le loyer de cette année n’est dû que l’année suivante.
סיפא כיון דזביני נינהו ובעי למישקל דמי מעכשיו הלכך אגר נטר ליה הוא ואסור אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא (ויקרא כה, נג) כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת:
« Si c’est à la moisson, pour douze manés : c’est interdit. » Rav Na’hman dit : La majoration [de vente à crédit] est permise.
ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור: אמר רב נחמן טרשא שרי
Rami bar ’Hama — certains disent : Rav ’Oukva bar ’Hama — objecta à Rav Na’hman : « Si c’est à la moisson, pour douze manés : c’est interdit » ! Il lui répondit : Là, il lui fixe [deux prix] ; ici, il ne lui fixe pas [deux prix].
איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן ואמרי לה רב עוקבא בר חמא לרב נחמן ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור א"ל התם קץ ליה הכא לא קץ ליה
Rav Papa dit : Ma majoration est permise. Pour quelle raison ? Ma bière ne se gâte pas, je n’ai pas besoin d’argent ; c’est moi qui rends service à l’acheteur.
אמר רב פפא טרשא דידי שרי מאי טעמא שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח
Rav Chéchet, fils de Rav Idi, dit à Rav Papa : Qu’a vu le maître pour suivre sa propre [situation] ? Suis la leur : s’ils avaient eu de l’argent, ils auraient acheté au prix actuel ; maintenant qu’ils n’ont pas d’argent, ils achètent selon la cherté à venir !
אמר ליה רב ששת בריה דרב אידי לרב פפא מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דאילו הוו להו זוזי הוו שקלי כי השתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה
Rav ’Hama dit : Ma majoration est certainement permise.
א"ר חמא טרשא דידי ודאי שרי
Pour quelle raison ? Ils sont contents que [la marchandise] reste sous ma responsabilité, car partout où ils vont, on leur fait grâce de la taxe, et ils bénéficient du marché.
מאי טעמא ניחא להו דליקו ברשותי דכל היכא דקא אזלי שבקי להו מכסא ונקוט להו שוקא
Original : Bava Metzia 65a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.