et je me raserai [en apportant les sacrifices] avec l’argent de la seconde dîme », qu’en est-il ? Il lui répondit : Il a fait un vœu, mais ne s’en acquitte pas ; il est naziréen, mais ne se rase pas [avec cet argent].
ואגלח ממעות מעשר שני מהו א"ל נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח:
Un certain homme leur dit : « Donnez-lui quatre cents zouz à Untel, et qu’il épouse ma fille. » Rav Papa dit : Il prend les quatre cents, et quant à sa fille, s’il veut, il l’épouse ; s’il ne veut pas, il ne l’épouse pas.
ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי אמר רב פפא ארבע מאה שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב
La raison est qu’il a dit : « Donnez-lui, et qu’il épouse » ; mais s’il avait dit : « Qu’il épouse, et donnez-lui », s’il l’épouse, il prend [l’argent], et s’il ne l’épouse pas, il ne le prend pas.
טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל:
Maremar était assis et énonçait cet enseignement en son propre nom. Ravina dit à Maremar : Vous, c’est ainsi que vous l’enseignez ? Nous, nous l’enseignons [comme une réponse] à la question que Rech Lakich a posée à Rabbi Yo’hanan.
יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה א"ל רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן כדבעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן מתנינן לה:
Un Tanna enseigna devant Rabbi Yits’hak bar Abba : « Il offrit l’holocauste et le fit selon la règle » (Lv 9, 16) : « selon la règle » de l’holocauste volontaire ; cela enseigne au sujet de l’holocauste obligatoire qu’il requiert l’imposition des mains.
תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא (ויקרא ט, טז) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה
Il lui dit : Celui qui t’a dit [cela], qui est-ce ? C’est Beit Chammaï, qui ne déduisent pas les sacrifices de paix obligatoires des sacrifices de paix volontaires. Car si c’était Beit Hillel, puisqu’ils déduisent les sacrifices de paix obligatoires des sacrifices de paix volontaires, l’holocauste obligatoire non plus n’aurait pas besoin d’un verset, puisqu’on le déduirait de l’holocauste volontaire.
א"ל דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה
Et d’où [sais-tu] que Beit Hillel déduisent les sacrifices de paix obligatoires des sacrifices de paix volontaires ? Peut-être les déduisent-ils de l’holocauste obligatoire, et l’holocauste obligatoire lui-même a besoin d’un verset ?
וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא
Quelle différence y a-t-il ? Des sacrifices de paix volontaires, on ne pourrait le déduire, car ils sont fréquents ; de l’holocauste obligatoire non plus on ne pourrait le déduire, car il est entièrement [brûlé].
מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן מצויין מעולת חובה נמי לא גמרי שכן כליל
Et Beit Chammaï pensent-ils que les sacrifices de paix obligatoires ne requièrent pas l’imposition des mains ? N’a-t-il pas été enseigné : Rabbi Yossé dit : Beit Chammaï et Beit Hillel ne sont pas en désaccord sur l’imposition des mains elle-même, qu’elle est nécessaire. Sur quoi sont-ils en désaccord ? Sur [la règle selon laquelle] l’égorgement doit suivre immédiatement l’imposition des mains : Beit Chammaï disent que ce n’est pas nécessaire, et Beit Hillel disent que c’est nécessaire.
וסברי בית שמאי שלמי חובה לא בעו סמיכה והתניא אמר רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הסמיכה עצמה שצריך על מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך
Il parle selon ce Tanna-ci, car il a été enseigné : Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : Beit Chammaï et Beit Hillel ne sont pas en désaccord [sur la règle selon laquelle] l’égorgement doit suivre immédiatement l’imposition des mains, qu’elle est nécessaire. Sur quoi sont-ils en désaccord ? Sur l’imposition des mains elle-même : Beit Chammaï disent qu’elle n’est pas nécessaire, et Beit Hillel disent qu’elle est nécessaire.
הוא דאמר כי האי תנא דתניא אמר רבי יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תכף לסמיכה שחיטה שצריך על מה נחלקו על הסמיכה עצמה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך:
Les Sages ont enseigné : Il arriva qu’Hillel l’Ancien amena son holocauste dans le parvis pour poser les mains sur lui un jour de fête. Les disciples de Chammaï l’Ancien s’attroupèrent autour de lui et lui dirent : Qu’est-ce que cette bête ? Il leur dit : C’est une femelle, et je l’ai amenée pour des sacrifices de paix. Il agita la queue [de la bête] devant eux, et ils s’en allèrent.
ת"ר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו"ט חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם
Ce jour-là, Beit Chammaï l’emportèrent sur Beit Hillel, et ils voulurent fixer la halakha selon eux. Il y avait là un ancien, d’entre les disciples de Chammaï l’Ancien, nommé Bava ben Bouta, qui savait que la halakha était conforme à Beit Hillel. Il envoya
ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח
Original : Beitzah 20a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.