Structure du débat :Baraïta 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
chercher tout le petit bétail de Kédar qui se trouvait à Jérusalem, le plaça dans le parvis et dit : Quiconque veut poser les mains, qu’il vienne et pose les mains. Ce jour-là, Beit Hillel l’emportèrent, et ils fixèrent la halakha selon eux, et il n’y eut là personne qui contestât la chose en quoi que ce soit.
והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום:
Il arriva encore qu’un disciple d’entre les disciples de Beit Hillel amena son holocauste dans le parvis pour poser les mains sur lui. Un disciple d’entre les disciples de Beit Chammaï le trouva et lui dit : Qu’est-ce que cette imposition des mains ? Il lui répondit : Qu’est-ce que ce silence ? Il le fit taire par une réprimande, et [l’autre] s’en alla.
שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו
Abayé dit : C’est pourquoi un jeune érudit à qui son collègue dit une parole ne doit pas lui répondre une parole plus [dure] que ce que son collègue lui a dit ; car celui-ci lui avait dit : « Qu’est-ce que cette imposition des mains ? », et il lui a répondu : « Qu’est-ce que ce silence ? »
אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:
Il a été enseigné : Beit Hillel dirent à Beit Chammaï : Si là où [le travail] est interdit pour un simple particulier, il est permis pour le Très-Haut, là où il est permis pour un simple particulier, n’est-il pas logique qu’il soit permis pour le Très-Haut ? Beit Chammaï leur dirent : Les vœux et les offrandes volontaires le prouvent : [le travail] est permis pour un simple particulier et interdit pour le Très-Haut.
תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה
Beit Hillel leur dirent : Il en est ainsi des vœux et des offrandes volontaires, qui n’ont pas de temps fixe ; diras-tu [de même] de l’holocauste de comparution, qui a un temps fixe ? Beit Chammaï leur dirent : Celui-ci non plus n’a pas de temps fixe, car nous avons appris : Celui qui n’a pas offert le sacrifice de fête le premier jour de fête de la fête peut l’offrir pendant toute la durée du pèlerinage, et le dernier jour de fête de la fête.
אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה ' זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג
Beit Hillel leur dirent : Celui-ci aussi a un temps fixe, car nous avons appris : Si le pèlerinage est passé et qu’il n’a pas offert le sacrifice de fête, il n’en porte plus la responsabilité.
אמרו להם בית הלל אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו
Beit Chammaï leur dirent : N’est-il pas déjà dit « pour vous » (Ex 12, 16), et non pour le Très-Haut ? Beit Hillel leur dirent : N’est-il pas déjà dit « pour l’Éternel » (Lv 23, 41) — tout ce qui est pour l’Éternel ? S’il en est ainsi, pourquoi l’Écriture dit-elle « pour vous » ? « Pour vous », et non pour les Samaritains ; « pour vous », et non pour les chiens.
אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר לה' כל דלה' אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים:
Abba Chaoul le dit en d’autres termes : Si, là où ton fourneau est fermé, le fourneau de ton Maître est ouvert, là où ton fourneau est ouvert, n’est-il pas logique que le fourneau de ton Maître soit ouvert ? Et il est aussi conforme à la raison que ta table ne soit pas pleine tandis que la table de ton Maître serait vide.
אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן
Sur quoi portent-ils leur désaccord ? Un maître pense que les vœux et les offrandes volontaires sont offerts le jour de fête, et un maître pense qu’ils ne sont pas offerts le jour de fête.
במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומר סבר אין קרבין ביום טוב
Rav Houna dit : Selon celui qui dit que les vœux et les offrandes volontaires ne sont pas offerts le jour de fête, ne dis pas que, selon la Torah, ils conviennent bien, et que ce sont les Sages qui ont décrété à leur sujet, de peur qu’il ne tarde.
אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה
Mais même selon la Torah ils ne conviennent pas ; car les deux pains [de Chavouot] sont une obligation du jour, et il n’y a pas lieu de décréter de peur qu’il ne tarde, et pourtant ils ne repoussent ni le Chabbat ni le jour de fête.
אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:
Ils ont demandé : Selon celui qui dit que les vœux et les offrandes volontaires ne sont pas offerts le jour de fête, s’il a transgressé et a égorgé, qu’en est-il ? Rava dit : Il asperge le sang afin de permettre la viande à la consommation. Rabba bar Rav Houna dit : Il asperge le sang afin de faire brûler les parties [destinées à l’autel] le soir.
איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין בי"ט עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב
Quelle différence y a-t-il entre eux ? Il y a entre eux [le cas où] la viande est devenue impure ou s’est perdue : selon Rava, il n’asperge pas ; selon Rabba bar Rav Houna, il asperge.
מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד לרבא לא זריק לרבה בר רב הונא זריק
On objecta : Les agneaux de la Atséret qu’on a égorgés sous une autre dénomination, ou qu’on a égorgés soit avant leur temps, soit après leur temps : le sang sera aspergé et la viande sera mangée. Et si c’était Chabbat, il n’aspergera pas ; et s’il a aspergé,
מיתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק
Original : Beitzah 20b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.