Structure du débat :Michna 2Baraïta 1Récit 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et le jour de fête il ne faisait que poser des questions : comment l’affaire s’était-elle produite ? Comme dans ce cas : un homme apporta un premier-né devant Rava, l’après-midi de la veille du jour de fête. Rava était assis et se lavait la tête ; il leva les yeux et vit son défaut. Il lui dit : Va-t’en maintenant, et reviens demain.
Quand il revint le lendemain, il lui dit : Comment l’affaire s’est-elle produite ? Il lui répondit : De l’orge était jetée d’un côté d’une haie d’épines, et lui était de l’autre côté ; quand il a voulu manger, il a passé la tête, et l’épine lui a fendu la lèvre. Il lui dit : Peut-être est-ce toi qui l’as provoqué ? Il répondit : Non.
כי אתא למחר אמר היכי הוה עובדא א"ל הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא והוה איהו באידך גיסא בהדי דבעי למיכל עייל רישיה ופרטיה הוצא לשפותיה א"ל דלמא את גרמת ליה א"ל לא
Et d’où dis-tu que provoquer [un défaut] est interdit ? Car il a été enseigné : « Il n’y aura en lui aucun défaut » (Lv 22, 21). Je n’en déduis que [l’interdiction] qu’il y ait en lui un défaut ; d’où [sait-on] qu’on ne doit pas le lui provoquer par un autre moyen — qu’on n’apporte pas de la pâte ou une figue sèche et qu’on ne la place pas sur son oreille pour que le chien vienne la prendre ? L’Écriture dit : « aucun défaut » (Lv 22, 21) ; il a dit « défaut », et il a dit « aucun défaut ».
ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא (ויקרא כב, כא) מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יביא בצק או דבלה ויניח לו על גבי האזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל (ויקרא כב, כא) כל מום אמר מום ואמר כל מום:
MICHNA: Une bête qui est morte [le jour de fête], on ne la déplacera pas de sa place. Il arriva qu’on interrogea Rabbi Tarfon à son sujet et au sujet de la ’hala devenue impure ; il entra à la maison d’étude et interrogea, et on lui dit : On ne les déplacera pas de leur place.
מתני׳ בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא יזיזם ממקומם:
GUEMARA: Dirons-nous que nous avons appris une [Michna] anonyme qui n’est pas conforme à Rabbi Chimon ? (Car nous avons appris :) Rabbi Chimon dit : On coupe les courges devant la bête et la charogne devant les chiens. Rabbi Yehouda dit : Si ce n’était pas une charogne dès la veille du Chabbat, c’est interdit.
גמ׳ לימא תנן סתמא דלא כר' שמעון (דתנן) ר' שמעון אומר מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
Cela va bien selon Mar bar Amémar, au nom de Rava, qui a dit : Rabbi Chimon reconnaissait que les animaux [vivants] qui sont morts sont interdits ; mais selon Mar, fils de Rav Yossef, au nom de Rava, qui a dit : Rabbi Chimon était en désaccord même pour les animaux [vivants] qui sont morts, [disant] qu’ils sont permis, que peut-on dire ?
הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין שפיר אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שמותרים מאי איכא למימר
Zeïri l’a expliqué comme [traitant] d’une bête consacrée. Cela se laisse aussi entendre, puisqu’il enseigne : « à son sujet et au sujet de la ’hala devenue impure » : de même que la ’hala est consacrée, de même la bête est consacrée.
תרגומה זעירי בבהמת קדשים דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא
Mais [alors] la raison est qu’elle est consacrée ; une [bête] profane serait donc permise ! Cela va bien selon Mar, fils de Rav Yossef, au nom de Rava, qui a dit : Rabbi Chimon était en désaccord même pour les animaux [vivants] qui sont morts, [disant] qu’ils sont permis ; mais selon Mar bar Amémar, au nom de Rava, qui a dit : Rabbi Chimon reconnaissait que les animaux [vivants] qui sont morts sont interdits, que peut-on dire ?
אלא טעמא דקדישא הא דחולין שריא הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה ר' שמעון אף בבעלי חיים שמתו שמותרין שפיר אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין מאי איכא למימר
MICHNA: On ne s’inscrit pas sur une bête a priori le jour de fête ; mais on s’inscrit sur elle la veille du jour de fête, puis on l’égorge et on la partage entre soi.
מתני׳ אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביו"ט אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהם:
GUEMARA: Que signifie « on ne s’inscrit pas » ? Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : On ne fixe pas de prix a priori pour une bête le jour de fête. Comment fait-on ? Rav dit : On amène deux bêtes, on les place l’une à côté de l’autre et on dit : « Celle-ci [vaut] comme celle-là ».
גמ׳ מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביו"ט היכי עביד אמר רב מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו
Il a été enseigné de même : On ne dira pas à son prochain : « Je suis avec toi pour un sela, je suis avec toi pour deux » ; mais on lui dit : « Je suis avec toi pour la moitié, pour le tiers, pour le quart ».
תניא נמי הכי לא יאמר אדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים אבל אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע:
Original : Beitzah 27b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.