Structure du débat :Michna 1Baraïta 4Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
[user de] familiarité envers le Ciel, cela existe-t-il ? S’il n’a pas concentré son intention dès le début, on le frappe avec le marteau du forgeron jusqu’à ce qu’il concentre son intention.
חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה:
MICHNA: (Celui qui dit : « Que les bons Te bénissent », voilà une manière d’hérétiques.) Celui qui passe devant l’arche [pour diriger la prière] et se trompe, qu’un autre passe à sa place, et que celui-ci ne fasse pas de refus à ce moment-là. D’où commence-t-il ? Du début de la bénédiction dans laquelle l’autre s’est trompé.
מתני׳ (האומר יברכוך טובים הרי זה דרכי מינות) העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה
Celui qui passe devant l’arche ne répondra pas « Amen » après les cohanim, à cause de la confusion. Et s’il n’y a pas d’autre cohen que lui, il ne lèvera pas les mains [pour la bénédiction sacerdotale] ; mais s’il est assuré de pouvoir lever les mains et de revenir à sa prière, il en a le droit.
העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : Celui qui passe devant l’arche doit se faire prier ; s’il ne se fait pas prier, il ressemble à un plat sans sel, et s’il se fait prier plus que de raison, il ressemble à un plat que le sel a brûlé. Comment fait-il ? La première fois, il refuse ; la deuxième, il hésite ; la troisième, il étend les jambes et descend [devant l’arche].
גמ׳ ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד
Rav Houna a dit : S’il s’est trompé dans les trois premières [bénédictions], il revient au début ; dans celles du milieu, il revient à « Tu gratifies [l’homme de connaissance] » ; dans les dernières, il revient à [la bénédiction du] service.
אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה
Rav Yehouda a dit : Que jamais l’homme ne demande ses besoins ni dans les trois premières ni dans les trois dernières [bénédictions], mais dans celles du milieu. Car Rabbi ’Hanina a dit : Les premières ressemblent à un serviteur qui ordonne des louanges devant son maître ; celles du milieu ressemblent à un serviteur qui demande une gratification à son maître ; les dernières ressemblent à un serviteur qui a reçu une gratification de son maître, prend congé et s’en va.
אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו
Nos maîtres ont enseigné : Il arriva qu’un disciple descendit devant l’arche en présence de Rabbi Eliézer et allongea plus que de raison. Ses disciples lui dirent : Notre maître, combien celui-ci est long ! Il leur dit : Allonge-t-il donc plus que Moïse notre maître, dont il est écrit : « les quarante jours et les quarante nuits [où je me prosternai] » (Dt 9, 25) ?
ת"ר מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי א"ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה (דברים ט, כה) את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'
Il arriva encore qu’un disciple descendit devant l’arche en présence de Rabbi Eliézer et abrégea plus que de raison. Ses disciples lui dirent : Combien celui-ci est bref ! Il leur dit : Abrège-t-il donc plus que Moïse notre maître, dont il est écrit : « Ô Dieu, de grâce, guéris-la, de grâce » (Nb 12, 13) ?
שוב מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב (במדבר יב, יג) אל נא רפא נא לה
Rabbi Yaakov a dit au nom de Rav ’Hisda : Quiconque implore la miséricorde pour son prochain n’a pas besoin de mentionner son nom, ainsi qu’il est dit : « Ô Dieu, de grâce, guéris-la, de grâce », et il ne mentionne pas le nom de Myriam.
א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים:
Nos maîtres ont enseigné : Voici les bénédictions dans lesquelles on s’incline : dans [celle des] Patriarches, au début et à la fin ; dans [celle de] l’action de grâce, au début et à la fin. Et si l’on veut s’incliner à la fin de chaque bénédiction et au début de chaque bénédiction, on lui enseigne à ne pas s’incliner.
ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה
Original : Berakhot 34a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.