ni quand on a les mains grasses.
ולא בידים מזוהמות
Berakhot 47a ברכות
Structure du débat :Baraïta 2Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ravin et Abayé allaient en chemin. L’âne de Ravin devança celui d’Abayé, et il ne lui dit pas : Que le maître passe. [Abayé] se dit : Depuis que ce Sage est monté d’Occident, il est devenu orgueilleux. Quand ils arrivèrent à l’entrée de la synagogue, [Ravin] lui dit : Que le maître entre. Il lui dit : Et jusqu’à présent, je n’étais pas maître ? Il lui répondit : Ainsi a dit Rabbi Yo’hanan : On ne se cède l’honneur qu’à une porte où il y a une mezouza.
רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה
Où il y a une mezouza, oui ; où il n’y en a pas, non ? Mais alors, la synagogue et la maison d’étude, qui n’ont pas de mezouza, on ne s’y céderait pas non plus l’honneur ? Dis plutôt : à une porte apte à recevoir une mezouza.
דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה
Rav Yehouda, fils de Rav Chmouel bar Chilat, a dit au nom de Rav : Les convives n’ont le droit de rien manger avant que celui qui rompt le pain n’ait goûté. Rav Safra siégeait et disait : C’est « goûter » qui a été dit [et non une autre forme].
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר
Quelle différence cela fait-il ? On doit dire [un enseignement] dans les termes mêmes de son maître.
למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו
Nos Maîtres ont enseigné : Deux convives s’attendent l’un l’autre au plat ; trois ne s’attendent pas. Celui qui rompt le pain tend la main le premier ; et s’il veut faire honneur à son maître ou à plus grand que lui, il en a le droit.
ת"ר שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו
Rabba bar bar ’Hana célébrait les noces de son fils chez Rav Chmouel bar Rav Ketina. Il s’assit d’abord et enseigna à son fils : Celui qui rompt le pain n’a pas le droit de rompre avant que l’amen n’ait fini de sortir de la bouche de ceux qui répondent. Rav ’Hisda dit : de la bouche de la majorité de ceux qui répondent.
רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים
Rami bar ’Hama lui dit : Pourquoi la majorité ? Parce que la bénédiction n’est pas encore achevée ? Pour la minorité non plus, la bénédiction n’est pas achevée !
א"ל רמי בר חמא מ"ש רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה
Il lui dit : Parce que je dis : quiconque prolonge l’amen plus qu’il ne faut se trompe.
א"ל שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:
Nos Maîtres ont enseigné : On ne répond ni un amen précipité, ni un amen tronqué, ni un amen orphelin ; et l’on ne doit pas expédier une bénédiction de sa bouche.
ת"ר אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו
Ben Azzaï dit : Quiconque répond un amen orphelin, ses fils seront orphelins ; un amen précipité, ses jours seront emportés précipitamment ; un amen tronqué, ses jours seront tronqués. Et quiconque prolonge l’amen, on lui prolonge ses jours et ses années.
בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו
Rav et Chmouel étaient assis à un repas. Rav Chimi bar ’Hiya arriva et se mit à manger en hâte. Rav lui dit : Quelle est ton intention ? Te joindre à nous ? Nous avons déjà fini de manger. Chmouel lui dit : Si l’on m’apportait des champignons, et des pigeonneaux pour Abba [Rav], ne mangerions-nous pas ?
רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן
Les disciples de Rav étaient assis à un repas. Rav A’ha entra ; ils dirent : Voici qu’est venu un grand homme qui bénira pour nous. Il leur dit : Pensez-vous que c’est le plus grand qui bénit ? C’est celui qui a été là depuis le début du repas qui bénit ! Et la halakha : le plus grand bénit, même s’il est arrivé à la fin.
תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא לבסוף:
S’il a mangé du demaï, etc. Mais cela ne lui convient pas ! Puisque, s’il le veut, il peut déclarer ses biens abandonnés ; il est alors pauvre, et cela lui convient, car nous avons appris : On donne à manger du demaï aux pauvres et aux soldats en cantonnement. Et Rav Houna a dit : On a enseigné : Beit Chammaï disent : On ne donne pas à manger du demaï aux pauvres ni aux soldats en cantonnement.
אכל דמאי וכו': הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:
Du premier maasser dont on a prélevé la terouma. C’est évident ! Ce n’est nécessaire que si [le lévite] l’a pris d’avance dès les épis, et en a prélevé la terouma du maasser sans en prélever la grande terouma ; et selon Rabbi Abbahou, car Rabbi Abbahou a dit au nom de Rech Lakich : Le premier maasser pris d’avance dès les épis est exempt de la grande terouma, car il est dit : « Vous en prélèverez l’offrande de l’Éternel, une dîme de la dîme » (Nb 18, 26) — une dîme de la dîme, t’ai-Je dit, et non la grande terouma et la terouma de la dîme de la dîme.
מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר (במדבר יח, כו) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר
Rav Papa dit à Abayé : S’il en est ainsi, même si on l’a pris d’avance au tas [de grain] aussi ! Il lui répondit : C’est contre toi que le verset dit :
אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא
Original : Berakhot 47a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.