« j’en ai besoin » ou qu’elle ne dise pas « j’en ai besoin », on ne profane pas pour elle le Chabbat.
צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת
Chabbat 129a שבת
Rav Achi l’enseignait ainsi ; Mar Zoutra l’enseignait ainsi : Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : L’accouchée, tant que la matrice est ouverte, qu’elle dise « j’en ai besoin » ou qu’elle dise « je n’en ai pas besoin », on profane pour elle le Chabbat. Si la matrice s’est refermée et qu’elle dit « j’en ai besoin », on profane pour elle le Chabbat ; si elle ne dit pas « j’en ai besoin », on ne profane pas pour elle le Chabbat.
רב אשי מתני הכי מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת
Ravina dit à Maremar : Mar Zoutra l’enseigne dans le sens de l’indulgence, et Rav Achi l’enseigne dans le sens de la rigueur ; selon qui est la halakha ? Il lui répondit : La halakha est selon Mar Zoutra : en cas de doute concernant des vies, on est indulgent.
א"ל רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא כמאן א"ל הלכה כמר זוטרא ספק נפשות להקל
À partir de quand la matrice est-elle ouverte ? Abayé a dit : Dès qu’elle s’assied sur la chaise d’accouchement. Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a dit : Dès que le sang s’écoule. Et certains disent : Dès que ses compagnes la portent par les bras.
מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה
Jusqu’à quand la matrice est-elle ouverte ? Abayé a dit : Trois jours. Rava a dit au nom de Rav Yehouda : Sept ; et certains disent : Trente.
עד מתי פתיחת הקבר אמר אביי שלשה ימים רבא אמר משמיה דרב יהודה שבעה ואמרי לה שלשים
Les gens de Nehardea disent : L’accouchée [connaît des périodes de] trois, sept et trente [jours]. Durant trois [jours], qu’elle dise « j’en ai besoin » ou qu’elle dise « je n’en ai pas besoin », on profane pour elle le Chabbat. Durant sept, si elle dit « j’en ai besoin », on profane pour elle le Chabbat ; si elle dit « je n’en ai pas besoin », on ne profane pas pour elle le Chabbat. Durant trente, même si elle dit « j’en ai besoin », on ne profane pas pour elle le Chabbat, mais on le fait faire par un Araméen.
אמרי נהרדעי חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה לא צריכה אני אין מחללין עליה את השבת ל' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין ע"י ארמאי
Selon Rav ’Oulla, fils de Rav ’Ilaï, qui a dit : Tous les besoins d’un malade se font par un Araméen le Chabbat ; et selon Rav Hamnouna, car Rav Hamnouna a dit : Pour une chose où il n’y a pas de danger, on le dit à un non-Juif, et il le fait.
כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה
Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Pour l’accouchée, trente jours. Pour quelle règle ? Les gens de Nehardea disent : Pour l’immersion.
אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה ל' יום למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה
Rava a dit : Nous ne l’avons dit que lorsque son mari n’est pas avec elle ; mais si son mari est avec elle, son mari la réchauffe. Comme la fille de Rav ’Hisda, qui s’immergea dans les trente jours en l’absence de son mari ; elle prit froid, et on porta son lit derrière Rava à Poumbedita.
אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא
Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : On fait un feu pour l’accouchée le Chabbat (en saison des pluies). On en déduisit : pour l’accouchée, oui ; pour le malade, non ; en saison des pluies, oui ; en saison chaude, non. (Mais il n’en est rien : peu importe l’accouchée ou le malade, peu importe la saison des pluies ou la saison chaude, puisqu’il a été dit :) Rav ’Hiya bar Avin a dit au nom de Chmouel : Si quelqu’un s’est fait saigner et a pris froid, on lui fait un feu même au solstice de Tamouz.
אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים) סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא (ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה מדאתמר) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז
Pour Chmouel, on fendit un siège de bois de teck ; pour Rav Yehouda, on fendit une table de [bois de] yona ; pour Rabba, on fendit un banc. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה לרבה צלחו ליה שרשיפא
Abayé dit à Rabba : Mais le maître transgresse [l’interdit] « tu ne détruiras pas » (Dt 20, 19) ! Il lui répondit : [L’interdit] « tu ne détruiras pas » concernant mon corps passe avant pour moi.
וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : Que l’homme vende toujours les poutres de sa maison et achète des chaussures pour ses pieds. Si quelqu’un s’est fait saigner et n’a rien à manger, qu’il vende les chaussures qui sont à ses pieds et se procure avec elles ce qu’il faut pour un repas.
אמר רב יהודה אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה
Qu’est-ce qu’il faut pour un repas ? Rav a dit : De la viande. Et Chmouel a dit : Du vin. Rav a dit de la viande : une vie pour une vie. Et Chmouel a dit du vin : du rouge pour du rouge.
מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומקא חלף סומקא:
(Mnémonique transmise.)
(סימן שנמסר)
Pour Chmouel, le jour où il faisait la chose [la saignée], on lui préparait un plat de rates. Rabbi Yo’hanan buvait jusqu’à ce que l’odeur sorte de ses oreilles. Rav Na’hman buvait jusqu’à ce que sa rate surnage. Rav Yossef buvait jusqu’à ce que [le vin] sorte par la plaie de la lancette. Rava recherchait du vin de trois feuilles.
שמואל ביומא דעבד מילתא עבדי ליה תבשילא דטחלי ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי
Rav Na’hman bar Yits’hak dit aux rabbins : Je vous en prie, le jour de la saignée, dites à vos maisons : Na’hman vient chez nous !
אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן במטותא מינייכו ביומא דהקזה אמרו לביתייכו נחמן אקלע לגבן
Et toutes les ruses sont interdites, sauf cette ruse-ci, qui est permise : celui qui fait la chose et n’en a pas les moyens, qu’il prenne une pièce d’ici et aille dans sept boutiques jusqu’à ce qu’il ait goûté la mesure d’un quart [de log]. Sinon, qu’il mange sept dattes noires, qu’il s’oigne d’huile les tempes et qu’il dorme au soleil.
וכולהו אערומי אסירי בר מהאי ערמה דשרי מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא ולישוף מישחא בצידעיה וניגני בשמשא
Ablat trouva Chmouel qui dormait au soleil. Il lui dit : Sage des Juifs, ce qui est mauvais peut-il être bon ? Il lui répondit : C’est le jour de la saignée.
אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוי טבא א"ל יומא דהקזה הוא
Mais il n’en était rien : il y a un jour dans toute l’année où le soleil est bénéfique, le jour où tombe le solstice de Tamouz, et il pensa : Je ne le lui révélerai pas.
ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז וסבר לא איגלי ליה:
(Mnémonique : allège, vent, goûter, attendre.) Rav et Chmouel ont dit tous deux : Quiconque fait peu de cas du repas de la saignée, on fait peu de cas de sa subsistance au Ciel, et l’on dit : Lui n’a pas eu pitié de sa vie, et Moi, j’aurais pitié de lui ?
(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים ואומרים הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו
Rav et Chmouel ont dit tous deux : Celui qui fait la chose, qu’il ne s’asseye pas là où le vent souffle en tourbillon, de peur que le saigneur ne lui ait tiré [presque tout] et ne l’ait laissé à un quart [de log], que le vent ne vienne et n’aspire de lui [ce qui reste], et qu’il n’en vienne au danger.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא ואתי זיקא ושאיף מיניה ואתי לידי סכנה
Chmouel avait l’habitude de faire la chose dans une maison [aux murs épais] de sept briques et une demi-brique. Un jour, il la fit et se sentit mal ; il vérifia, et il manquait une demi-brique.
שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא עבד וארגיש בנפשיה בדק וחסר חד אריחא
Rav et Chmouel ont dit tous deux : Celui qui fait la chose, qu’il goûte quelque chose avant de sortir ; car s’il n’a rien goûté, s’il rencontre un mort, son visage verdit ; s’il rencontre un meurtrier, il meurt ; s’il rencontre
רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק דאי לא טעים מידי אי פגע בשכבא ירקא אפיה אי פגע במאן דקטל נפשא מית אי פגע
Original : Shabbat 129a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.