pour l’impureté du Sanctuaire et de ses choses saintes. Par quoi obtiennent-ils l’expiation ? Mieux vaut qu’ils l’obtiennent par le taureau d’Aaron, puisqu’il a été soustrait à sa règle en faveur de sa maison, plutôt que par le bouc offert à l’intérieur, qui n’a pas été soustrait à sa règle.
בטומאת מקדש וקדשיו במה הם מתכפרין מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שהרי לא הותר מכללו
Et que signifie « si tu veux » ? Et si tu dis qu’il est écrit « sa maison » [seulement pour ses proches], tous sont appelés « sa maison », ainsi qu’il est dit : « Maison d’Aaron, bénissez l’Éternel… vous qui craignez l’Éternel, bénissez l’Éternel ».
ומאי אם נפשך לומר וכ"ת ביתו כתיב כולן קרויין ביתו שנא' בית אהרן ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה'
Et ce « qui est pour le peuple » vient-il pour cela ? Il en a besoin [pour enseigner] que le Miséricordieux a dit qu’il doit provenir [des fonds] du peuple ! Cela se tire de « de l’assemblée des enfants d’Israël » (Lv 16, 5).
והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם ליהוי ההוא (ויקרא טז, ה) מומאת עדת בני ישראל נפקא
Et ce « qui est à lui » vient-il pour cela ? Il en a besoin pour ce qui a été enseigné : il l’apporte de ses biens propres, et il ne l’apporte pas des biens de la communauté.
והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור
On pourrait penser qu’il ne l’apporte pas des biens de la communauté, puisque la communauté n’obtient pas l’expiation par lui, mais qu’il l’apporte des biens de ses frères les cohanim, puisque ses frères les cohanim obtiennent l’expiation par lui ; l’Écriture dit : « qui est à lui » (Lv 16, 6). On pourrait penser qu’il ne doit pas l’apporter [ainsi], mais que s’il l’a apporté, c’est valide ; l’Écriture dit de nouveau : « qui est à lui » : l’Écriture l’a répété à son sujet pour en faire une condition indispensable.
יכול לא יביא משל צבור שאין הצבור מתכפרין בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שאחיו הכהנים מתכפרין בו ת"ל (ויקרא טז, ו) אשר לו יכול לא יביא ואם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו הכתוב שנה עליו לעכב
Voici ce qui fait difficulté au Tanna : pourquoi [le bouc] du peuple n’expie-t-il pas [pour les cohanim] ? Parce qu’ils n’y perdent pas d’argent, puisqu’il est écrit « qui est pour le peuple ». Mais pour celui d’Aaron non plus ils n’y perdent pas d’argent ! Et il dit : tous sont appelés « sa maison ».
תנא הכי קא קשיא ליה מאי שנא בדעם דלא מכפר דלא קא חסרי ביה ממונא דכתיב אשר לעם בדאהרן נמי לא קא חסרי ביה ממונא וקאמר כולן קרויין ביתו
Cela se comprend selon Rabbi Chimon : c’est pourquoi sont écrites deux confessions et le sang du taureau : l’une correspondant au bouc offert à l’intérieur, l’une correspondant au bouc offert à l’extérieur, et l’une correspondant au bouc émissaire.
בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרי וידוין ודם הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד כנגד שעיר המשתלח
L’une pour lui-même et l’autre pour sa maison, conformément à ce qu’a enseigné l’école de Rabbi Yichmaël : ainsi se conduit la mesure de la justice : mieux vaut que vienne l’innocent et qu’il expie pour le coupable, plutôt que vienne le coupable et qu’il expie pour le coupable.
אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי רבי ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב:
MICHNA: Les prises de conscience de l’impureté sont deux qui font quatre. S’il s’est rendu impur et l’a su, puis l’impureté lui a été cachée alors qu’il se souvenait de la chose sainte ;
מתני׳ ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש
[si] la chose sainte lui a été cachée alors qu’il se souvenait de l’impureté ; [si] l’une et l’autre lui ont été cachées, qu’il a mangé de la chose sainte sans le savoir, et qu’après avoir mangé il l’a su : voici qu’il est passible du sacrifice variable.
נעלם ממנו הקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד
S’il s’est rendu impur et l’a su, puis l’impureté lui a été cachée alors qu’il se souvenait du Sanctuaire ; [si] le Sanctuaire lui a été caché alors qu’il se souvenait de l’impureté ; [si] l’une et l’autre lui ont été cachées, qu’il est entré dans le Sanctuaire sans le savoir, et qu’après en être sorti il l’a su : voici qu’il est passible du sacrifice variable.
נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלם ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע הרי זה בעולה ויורד:
[La loi est la même] pour celui qui entre dans le parvis et pour celui qui entre dans l’agrandissement du parvis, car on n’agrandit la ville et les parvis que par [l’autorité d’]un roi, d’un prophète, des ourim et toumim et d’un sanhédrin de soixante et onze, avec deux [pains d’]actions de grâces et avec le chant.
אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר
Le tribunal marche, les deux [pains d’]actions de grâces derrière eux, et tout Israël derrière eux.
ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהם
Original : Shevuot 14a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.