ou bien est-il passible pour chacune ?
או דלמא אכל חדא וחדא מיחייב
Chevou’ot 38b שבועות
Structure du débat :Michna 1Question 3Preuve 1Halakha 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens et entends, car Rabbi ’Hiya a enseigné : « il y a ici vingt sacrifices ». De quel cas s’agit-il ? S’il les a détaillés, Rabbi ’Hiya serait-il venu nous apprendre un compte ? N’est-ce donc pas qu’il ne les a pas détaillés ? Déduis-en que c’est particulier.
תא שמע דתני רבי חייא הרי כאן עשרים חטאות היכי דמי אי דפריש רבי חייא מנינא אתא לאשמועינן אלא לאו דלא פריש ושמע מינה פרטא הוי:
« Tu as violé et séduit ma fille, etc. » : Rabbi ’Hiya bar Abba dit au nom de Rabbi Yo’hanan : quelle est la raison de Rabbi Chimon ? Puisque c’est principalement l’amende qu’il réclame.
אנסת ופתית את בתי כו': אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון הואיל ועיקר קנס הוא תובע
Rava dit : [selon] l’explication de Rabbi Chimon, à quoi la chose ressemble-t-elle ? À un homme qui a dit à son prochain : « Donne-moi le blé, l’orge et l’épeautre que j’ai chez toi » ; il lui répondit : « Serment que tu n’as pas de blé chez moi », et il s’avère que c’est le blé qu’il n’avait pas, mais qu’il avait l’orge et l’épeautre : il est exempt, car lorsqu’il a juré sur le blé, il a juré selon la vérité.
אמר רבא משל דרבי שמעון למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ואשתכח דחטין הוא דלית ליה הא שעורין וכוסמין אית ליה דפטור דכי אשתבע אחטין אקושטא משתבע
Abayé lui dit : est-ce comparable ? Là, c’est le blé qu’il lui a nié, il ne lui a pas nié l’orge et l’épeautre ; ici, c’est la chose tout entière qu’il lui a niée. Cela ne ressemble qu’à celui qui dit à son prochain : « Donne-moi le blé, l’orge et l’épeautre que j’ai chez toi » — « Serment que tu n’as rien du tout chez moi », et il s’avère que c’est le blé qu’il n’avait pas, mais qu’il avait l’orge et l’épeautre : il est passible.
אמר ליה אביי מי דמי התם בחטין קא כפר ליה בשעורין וכוסמין לא קא כפר ליה הכא בכולה מילתא הוא דקא כפר ליה הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלל ואשתכח חטין הוא דלית ליה הא שעורין וכוסמין אית ליה דמיחייב
Mais quand Ravin vint, il dit au nom de Rabbi Yo’hanan : selon Rabbi Chimon, c’est l’amende qu’il réclame, et non [l’indemnité pour] la honte et la dépréciation ; selon les Sages, il réclame aussi la honte et la dépréciation. Sur quoi divergent-ils ? Rav Papa dit : Rabbi Chimon pense qu’un homme ne laisse pas une chose fixe pour réclamer une chose non fixée ; et les Sages pensent qu’il ne laisse pas une chose dont l’aveu ne l’exempterait pas pour réclamer une chose dont l’aveu l’exempterait.
אלא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן לדברי רבן שמעון קנס הוא תובע ולא בושת ופגם לדברי חכמים אף בושת ופגם הוא תובע במאי קא מיפלגי אמר רב פפא ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Le serment du dépôt ».
הדרן עלך שבועת הפקדון:
MICHNA: [Pour] le serment des juges, la réclamation [doit être d’au moins] deux [maot] d’argent, et l’aveu [d’au moins] la valeur d’une perouta. Et si l’aveu n’est pas de la même espèce que la réclamation, il est exempt.
מתני׳ שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור
Comment ? « Tu as à moi deux [maot] d’argent » — « Tu n’as chez moi qu’une perouta » : il est exempt. « Tu as à moi deux [maot] d’argent et une perouta » — « Tu n’as chez moi qu’une perouta » : il est passible.
כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור שתי כסף ופרוטה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב
« Tu as à moi une mane » — « Tu n’as rien chez moi » : il est exempt. « Tu as à moi une mane » — « Tu n’as chez moi que cinquante dinars » : il est passible.
מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב
« Tu as une mane à mon père » — « Tu n’as chez moi que cinquante dinars » : il est exempt, car il est comme celui qui restitue un objet perdu.
מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא נ' דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבידה
« Tu as à moi une mane », il lui a répondu : « Oui. » Le lendemain, il lui a dit : « Donne-la-moi » — « Je te l’ai donnée » : il est exempt ; « Tu n’as rien chez moi » : il est passible.
מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב
« Tu as à moi une mane », il lui a répondu : « Oui. » — « Ne me la donne que devant témoins. » Le lendemain, il lui a dit : « Donne-la-moi » — « Je te l’ai donnée » : il est passible, car il devait la donner devant témoins.
מנה לי בידך אמר לו הן אל תתנהו לי אלא בעדים למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתנו בעדים
« J’ai chez toi une litra d’or » — « Tu n’as chez moi qu’une litra d’argent » : il est exempt. « J’ai chez toi un dinar d’or » — « Tu n’as chez moi qu’un dinar d’argent, un tressis, un pondion et une perouta » : il est passible, car tout cela est d’une seule espèce, la monnaie.
ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיות ופרוטה חייב שהכל מין מטבע אחת
« Tu as à moi un kor de céréales » — « Tu n’as chez moi qu’un letekh de légumineuses » : il est exempt. « Tu as à moi un kor de produits » — « Tu n’as chez moi qu’un letekh de légumineuses » : il est passible, car les légumineuses sont comprises dans les produits.
כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור כור פירות לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית חייב שהקטנית בכלל פירות
S’il lui a réclamé du blé et qu’il lui a avoué de l’orge, il est exempt ; et Rabban Gamliel le déclare passible.
טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב
Celui qui réclame à son prochain des jarres d’huile, et que celui-ci lui avoue les cruches [vides] : Admon dit : puisqu’il lui a avoué une partie de l’espèce réclamée, qu’il jure. Et les Sages disent : l’aveu n’est pas de l’espèce de la réclamation. Rabban Gamliel dit : je vois [la justesse] des paroles d’Admon.
הטוען לחבירו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה ישבע וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
S’il lui a réclamé des objets et des biens-fonds, et qu’il a avoué les objets et nié les biens-fonds, [ou avoué] les biens-fonds et nié les objets, il est exempt. S’il a avoué une partie des biens-fonds, il est exempt ; une partie des objets, il est passible, car les biens qui ne servent pas de garantie entraînent les biens qui servent de garantie pour qu’on jure à leur sujet.
טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה במקצת הקרקעות פטור במקצת הכלים חייב שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן
On ne jure pas sur la réclamation d’un sourd-muet, d’un aliéné ou d’un mineur, et l’on ne fait pas jurer le mineur ; mais on jure [sur la réclamation faite] en faveur d’un mineur ou d’un bien consacré.
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש:
GUEMARA: Comment le fait-on jurer ? Rav Yehouda dit au nom de Rav : on le fait jurer par le serment mentionné dans la Torah, car il est écrit : « et je te ferai jurer par l’Éternel, le Dieu du ciel » (Gn 24, 3).
גמ׳ היכי משבעינן ליה אמר רב יהודה אמר רב משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב (בראשית כד, ג) ואשביעך בה' אלהי השמים
אמר ליה רבינא לרב אשי כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם המיוחד
Il lui répondit : tu peux même dire [selon] les Sages, qui disent [qu’on peut jurer] par un qualificatif ; et la conséquence pratique est qu’il doit tenir un objet [sacré] dans sa main.
אמר ליה אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי ונפקא מינה צריך לאתפושי חפצא בידיה
Et [c’est] conforme à Rava, car Rava a dit : le juge qui a fait jurer « par l’Éternel, le Dieu du ciel » est comme celui qui s’est trompé sur une chose [explicite] de la Michna, et [le serment] est à refaire. Et Rav Papa a dit : le juge qui a fait jurer par les tefilin est comme celui qui s’est trompé sur une chose de la Michna, et [le serment] est à refaire.
וכדרבא דאמר רבא האי דיינא דאשבע בה' אלהי השמים נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ואמר רב פפא האי דיינא דאשבע בתפלין נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר
La halakha est selon Rava, et la halakha n’est pas selon Rav Papa. La halakha est selon Rava, car [le jureur] n’a pas tenu d’objet dans sa main ; et la halakha n’est pas selon Rav Papa, car il a tenu un objet dans sa main.
והלכתא כוותיה דרבא ולית הלכתא כוותיה דרב פפא הלכתא כוותיה דרבא דהא לא נקיט חפצא בידיה ולית הלכתא כוותיה דרב פפא דהא נקיט חפצא בידיה
Le serment [se prête] debout ; un érudit [peut le prêter] assis. Le serment [se prête] sur un rouleau de la Torah ; un érudit, d’emblée, sur les tefilin.
שבועה מעומד תלמיד חכם מיושב שבועה בספר תורה תלמיד חכם לכתחלה בתפלין
Nos maîtres ont enseigné : le serment des juges, lui aussi, se dit dans sa [propre] langue.
ת"ר שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה
On lui dit : « Sache
אומרים לו הוי יודע
Original : Shevuot 38b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.