Là, [il s’agit du cas] où il était en leur pouvoir de protester et où ils n’ont pas protesté.
התם שיש בידם למחות ולא מיחו
Chevou’ot 39b שבועות
Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Quelle différence y a-t-il entre les méchants de sa famille et les méchants du monde, entre les justes de sa famille et les justes du monde ?
מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא
Pour les autres transgressions : lui [est puni] selon sa propre peine, les méchants de la famille d’une peine sévère, les méchants du monde d’une peine légère ; les justes, ici et là, sont exempts.
הוא בשאר עבירות בדיניה ורשעים דמשפחה בדין חמור ורשעים דעלמא בדין הקל צדיקי דהכא והכא פטירי
Pour le serment : lui et les méchants de la famille [sont punis] selon sa propre peine, les méchants du monde d’une peine sévère, et les justes, ici et là, d’une peine légère.
גבי שבועה הוא ורשעים דמשפחה כדיניה ורשעים דעלמא בדין חמור וצדיקי דהכא והכא בדין הקל:
« S’il dit : Je ne jure pas, on le renvoie aussitôt ; et s’il dit : Je vais jurer, ceux qui se tiennent là se disent l’un à l’autre : Écartez-vous, je vous prie, des tentes de ces hommes méchants (Nb 16, 26). » Certes, celui qui jure se tient dans l’interdit ; mais celui qui le fait jurer, pourquoi [est-il compté parmi les méchants] ?
אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה (במדבר טז, כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה: בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי
Cela est nécessaire selon ce qui est enseigné : Rabbi Chimon ben Tarfon dit : « le serment de l’Éternel sera entre eux deux » (Ex 22, 10) : cela enseigne que le serment pèse sur l’un et l’autre.
ההוא מיבעי ליה כדתניא ר"ש בן טרפון אומר (שמות כב, י) שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה שבועה על שניהם:
« Et quand on le fait jurer, on lui dit : Sache que ce n’est pas selon ton intention, etc. » Pourquoi faut-il lui dire cela ? À cause [de l’affaire] du roseau de Rava.
וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך וכו': למה לי למימרא ליה הכי משום קניא דרבא:
« La réclamation [doit être d’au moins] deux [maot] d’argent » : Rav dit : la négation de la réclamation [doit être de] deux [maot] d’argent. Et Chmouel dit : la réclamation elle-même [doit être de] deux [maot] d’argent ; même s’il n’a nié qu’une perouta et n’a avoué qu’une perouta, il est passible.
הטענה שתי כסף: אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב
Rava dit : la Michna est précise selon Rav, et les versets selon Chmouel. La Michna est précise selon Rav, car elle enseigne : « la réclamation [d’au moins] deux [maot] d’argent, et l’aveu de la valeur d’une perouta », mais elle n’enseigne pas « la négation de la réclamation d’une perouta » ; et nous avons aussi appris « l’aveu d’une perouta », mais elle n’enseigne pas « la négation d’une perouta ».
אמר רבא דיקא מתניתין כותיה דרב וקראי כותיה דשמואל דיקא מתני' כותיה דרב דקתני הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני ותנן נמי ההודאה בפרוטה ואילו כפירה בפרוטה לא קתני
Et les versets [sont] selon Chmouel, car il est écrit : « Quand un homme donnera à son prochain de l’argent ou des objets à garder » (Ex 22, 6) : de même que « objets » [signifie au moins] deux, de même « argent » [signifie au moins] deux ; de même que l’argent est une chose de valeur, de même toute chose de valeur. Et le Miséricordieux dit : « que c’est cela » (Ex 22, 8).
וקראי כותיה דשמואל דכתיב (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור מה כלים שנים אף כסף שנים מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב וקאמר רחמנא (שמות כב, ח) כי הוא זה
Et Rav ? Celui-là, il en a besoin pour [enseigner] l’aveu d’une partie de la réclamation. Et Chmouel ? Il est écrit « c’est » et il est écrit « cela » : [pour enseigner] que s’il nie une partie et avoue une partie, il est passible.
ורב ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה ושמואל כתיב הוא וכתיב זה דאי כפר במקצת ואודי במקצת חייב
Et Rav ? L’un pour l’aveu d’une partie de la réclamation, l’autre pour l’aveu de la même espèce que la réclamation. Et Chmouel ? N’entends-tu pas de soi-même que [autrement] la réclamation est incomplète ?
ורב חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה ושמואל לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה
Mais Rav te dira : « argent », quand il vient au départ, il vient pour la négation ; car s’il en était ainsi, que le Miséricordieux écrive : « Quand un homme donnera à son prochain des objets à garder », et je dirais : de même que « objets » [signifie] deux, de même tout [doit être] deux. « Argent », que le Miséricordieux a écrit, pourquoi me le faut-il ? S’il ne concerne pas la réclamation, applique-le à la négation.
אלא אמר לך רב כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא דא"כ לכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים כסף דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה
Et Chmouel te dira : si le Miséricordieux avait écrit « objets » sans écrire « argent », j’aurais dit : de même que « objets » [signifie] deux, de même tout [doit être] deux, mais nous n’exigeons pas une chose de valeur ; il nous apprend [que si].
ושמואל אמר לך אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף הוה אמינא מאי כלים שנים אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן קמ"ל
Nous avons appris : « J’ai chez toi deux [maot] d’argent » — « Tu n’as chez moi qu’une perouta » : il est exempt. Pour quelle raison ? N’est-ce pas parce que la réclamation est incomplète ? C’est donc une réfutation de Chmouel !
תנן שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מאי טעמא לאו משום דחסרה לה טענה ותיובתא דשמואל
Chmouel te dira : penses-tu qu’il enseigne [deux maot] en valeur ? Il enseigne [deux pièces] précisément : ce qu’il lui a réclamé, il ne le lui a pas avoué, et ce qu’il lui a avoué, il ne le lui a pas réclamé.
אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דוקא קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו
S’il en est ainsi, dis la dernière partie : « J’ai chez toi deux [maot] d’argent et une perouta » — « Tu n’as chez moi qu’une perouta » : il est passible. Certes, si tu dis [qu’il s’agit de] la valeur, c’est pourquoi il est passible ; mais si tu dis [qu’il s’agit des pièces] précisément, pourquoi est-il passible ? Ce qu’il lui a réclamé, il ne le lui a pas avoué, et ce qu’il lui a avoué, il ne le lui a pas réclamé !
אי הכי אימא סיפא שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב אי אמרת בשלמא שוה משום הכי חייב אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו
Est-ce là une raison ? Selon Chmouel, Rav Na’hman n’a-t-il pas dit au nom de Chmouel : s’il lui a réclamé du blé et de l’orge, et qu’il lui a avoué l’un des deux, il est passible ?
מידי הוא טעמא אלא לשמואל האמר ר"נ אמר שמואל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב
C’est aussi logique, puisqu’il enseigne dans la dernière partie : « J’ai chez toi une litra d’or » — « Tu n’as chez moi qu’une litra d’argent » : il est exempt. Certes, si tu dis qu’il enseigne [les espèces] précisément, c’est pourquoi il est exempt ; mais si tu dis [qu’il s’agit de] la valeur, pourquoi est-il exempt ? Une litra [d’argent], c’est beaucoup !
ה"נ מסתברא מדקתני סיפא ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור אי אמרת בשלמא דוקא קתני משום הכי פטור אלא אי אמרת שוה אמאי פטור ליטרא טובא הוי
Il faut donc dire : puisque la dernière partie est précise, la première partie aussi est précise.
אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא
Dirons-nous que c’est une réfutation de Rav ? Rav te dira : toute la Michna [parle de] la valeur, et la litra d’or est différente.
לימא תיהוי תיובתא דרב אמר לך רב כולה מתני' שוה וליטרא זהב שאני
Original : Shevuot 39b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.