Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
de noix de galle, qui valaient six [zouz] chacun ? » Il lui dit : « Ne valaient-elles pas quatre chacun ? » Deux témoins vinrent et dirent : « Oui, elles valaient quatre chacun. » Rava dit : il est établi comme menteur. Rami bar ’Hama dit : n’as-tu pas dit toi-même que toute chose qui ne pèse pas sur un homme, il n’y prête pas attention ? Rava lui dit : le prix courant au marché, les gens s’en souviennent bien.
עפצי דקיימי בשיתא שיתא א"ל לאו בארבעה ארבעה הוו קיימי אתו תרי סהדי ואמרו אין בארבעה ארבעה הוו קיימי אמר רבא הוחזק כפרן אמר רמי בר חמא הא אמרת כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה א"ל רבא קצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי
Un homme dit à son prochain : « Donne-moi les cent zouz que tu me dois, et voici l’acte. » Il lui répondit : « Je t’ai remboursé. » Il lui dit : « Ceux-là étaient pour d’autres [dettes]. » Rav Na’hman dit : l’acte est affaibli. Rav Papa dit : l’acte n’est pas affaibli.
ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע שטרא
Et selon Rav Papa, en quoi est-ce différent du cas de celui qui dit à son prochain : « Donne-moi les cent zouz que tu me dois, et voici l’acte » ; l’autre lui répondit : « Ne m’avais-tu pas assigné [ta créance] sur des bœufs, et n’es-tu pas venu siéger au partage et n’as-tu pas reçu ton argent ? » Il lui dit : « Ceux-là étaient pour d’autres [dettes]. » Et Rav Papa a dit : l’acte est affaibli !
ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל לאו אתורי יהבת לי ואתית ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך ואמר ליה הנהו סיטראי נינהו ואמר רב פפא איתרע שטרא
Là, puisqu’il dit : « Tu m’as donné [une assignation] sur les bœufs et tu as pris [ton dû] sur les bœufs », l’acte est affaibli ; ici, disons que c’étaient d’autres [dettes].
Qu’en est-il donc ? Rav Papi dit : l’acte n’est pas affaibli. Rav Chéchet, fils de Rav Idi, dit : l’acte est affaibli. Et la halakha est que l’acte est affaibli.
מאי הוי עלה רב פפי אמר לא איתרע שטרא רב ששת בריה דרב אידי אמר איתרע שטרא והלכתא איתרע שטרא
Et cela vaut lorsqu’il l’a remboursé devant témoins sans que l’acte soit mentionné ; mais s’il l’a remboursé seul à seul, puisqu’il pourrait dire : « Il n’en a jamais rien été », il peut aussi dire : « C’étaient d’autres [dettes] », comme [l’enseignement d’]Avimi, fils de Rabbi Abbahou.
והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו וכדאבימי בריה דר' אבהו
Un homme dit à son prochain : « Tu seras cru par moi chaque fois que tu me diras : je n’ai pas remboursé. » Celui-ci alla le rembourser devant témoins. Abayé et Rava dirent tous deux : il lui a fait confiance. Rav Papa objecte : soit, il lui a fait confiance plus qu’à lui-même ; mais lui a-t-il fait confiance plus qu’à des témoins ?
ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא אזל פרעיה באפי סהדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי הימניה
Un homme dit à son prochain : « Tu seras cru par moi comme deux [témoins] chaque fois que tu diras : je n’ai pas remboursé. » Celui-ci alla le rembourser devant trois. Rav Papa dit : il lui a fait confiance comme à deux, il ne lui a pas fait confiance comme à trois.
ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit à Rav Papa : disons que lorsque les Sages ont dit que l’on suit la majorité des avis, cela vaut en matière d’estimation, où plus ils sont nombreux, plus ils sont compétents ; mais en matière de témoignage, cent sont comme deux, et deux comme cent.
א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות ה"מ לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות מאה כתרי ותרי כמאה
Autre version : un homme dit à son prochain : « Tu seras cru par moi comme deux chaque fois que tu diras : je n’ai pas remboursé. » Celui-ci alla le rembourser devant trois. Rav Papa dit : il lui a fait confiance comme à deux, il ne lui a pas fait confiance comme à trois.
לישנא אחרינא ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל ופרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, objecte : deux sont comme cent et cent comme deux ! — Et s’il lui avait dit « comme trois », et qu’il l’ait remboursé devant quatre ? Puisqu’il est descendu [sur le terrain] des avis, il est descendu [sur le terrain] des avis.
מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע תרי כמאה ומאה כתרי ואי א"ל כבי תלתא ואזל פרעיה באפי בי ארבעה כיון דנחית לדעות נחית לדעות:
« On ne prête pas serment sur la réclamation d’un sourd-muet, d’un aliéné ou d’un mineur, et on ne fait pas jurer le mineur. » Quelle en est la raison ? Le verset dit : « Si un homme donne à son prochain de l’argent ou des objets à garder » (Ex 22, 6), et la remise d’un mineur n’est rien.
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן: מ"ט אמר קרא (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ואין נתינת קטן כלום:
« Mais on prête serment au mineur et au Sanctuaire. » Or tu as dit dans la première partie : on ne prête pas serment sur la réclamation d’un aliéné ou d’un mineur !
אבל נשבעין לקטן ולהקדש: והא אמרת רישא אין נשבעין על טענת שוטה וקטן
Rav dit : il s’agit de la réclamation de son père, et c’est l’avis de Rabbi Eliézer ben Yaakov, comme il a été enseigné : Rabbi Eliézer ben Yaakov dit : il arrive qu’un homme prête serment sur sa propre réclamation. Comment ? [Quelqu’un dit au fils] : « J’ai entre mes mains une mine de ton père, et je lui en ai fait manger la moitié. » Celui-là prête serment, et c’est celui qui prête serment sur sa propre réclamation. Et les Sages disent : il n’est que comme celui qui rapporte un objet perdu, et il est exempté.
אמר רב בבא בטענת אביו ור' אליעזר בן יעקב היא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד אמר לו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור
Un mineur ? N’as-tu pas dit qu’on ne prête pas serment sur la réclamation d’un sourd-muet, d’un aliéné ou d’un mineur ? En réalité, il est adulte ; et pourquoi l’appelle-t-on mineur ? Parce qu’à l’égard des affaires de son père, il est [comme] un mineur.
קטן והאמרת אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן לעולם גדול ואמאי קרו ליה קטן דלגבי מילי דאבוה קטן הוא
S’il en est ainsi, la « propre réclamation » est la réclamation d’autrui ! — C’est la réclamation d’autrui avec son propre aveu.
אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו
Original : Shevuot 42a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.