Que ce soit un serment de témoignage, un serment de dépôt, ou même un serment vain. Si l’un d’eux était joueur de dés, prêteur à intérêt, éleveur de pigeons [de course] ou commerçant en produits de l’année sabbatique, son adversaire prête serment et prend.
אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא היה אחד מהן משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל
Et le boutiquier sur son registre, comment ? Non pas qu’il lui dise : « Il est écrit sur mon registre que tu me dois deux cents zouz », mais [le maître de maison] lui a dit : « Donne à mon fils deux séa de blé », « Donne à mes ouvriers un sela de monnaie. » Il dit : « J’ai donné », et eux disent : « Nous n’avons pas reçu. » Il prête serment et prend, et eux prêtent serment et prennent.
והחנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז אלא אומר לו תן לבני סאתים חטין תן לפועלי סלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין
[Si quelqu’un] a dit au boutiquier : « Donne-moi pour un dinar de fruits », et il les lui a donnés ; [le boutiquier] lui dit : « Donne-moi ce dinar. » Il lui répond : « Je te l’ai donné et tu l’as mis dans ta caisse » : le maître de maison prête serment. S’il lui a donné le dinar et lui dit : « Donne-moi les fruits », et l’autre lui répond : « Je te les ai donnés et tu les as emportés chez toi » : le boutiquier prête serment. Rabbi Yehouda dit : celui qui a les fruits en main a l’avantage.
אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי אותו דינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר אמר לו תן לי את הפירות אמר לו נתתים לך והולכתים לתוך ביתך ישבע חנוני רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה
[Si quelqu’un] a dit au changeur : « Donne-moi pour un dinar de petite monnaie », et il la lui a donnée ; [le changeur] lui dit : « Donne-moi le dinar. » Il lui répond : « Je te l’ai donné et tu l’as mis dans ta caisse » : le maître de maison prête serment. S’il lui a donné le dinar et lui dit : « Donne-moi la monnaie », et l’autre lui répond : « Je te l’ai donnée et tu l’as jetée dans ta bourse » : le changeur prête serment. Rabbi Yehouda dit : un changeur n’a pas coutume de donner un issar avant d’avoir pris le dinar.
אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתי לך ונתתו באונפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכת לתוך כיסך ישבע שולחני רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר
De même qu’on a dit : celle qui réduit sa ketouba ne se fait payer que par serment ; si un seul témoin atteste qu’elle a été payée, elle ne se fait payer que par serment ; sur des biens grevés et sur les biens des orphelins, elle ne se fait payer que par serment ; et celle qui se fait payer en son absence ne se fait payer que par serment ; de même les orphelins ne se font payer que par serment :
כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה
« [Nous jurons] que notre père ne nous a pas donné d’instruction, que notre père ne nous a pas dit, et que nous n’avons pas trouvé parmi les actes de notre père que cet acte a été payé. » Rabbi Yo’hanan ben Berokah dit : même si le fils est né après la mort du père, il prête serment et prend. Rabban Chimon ben Gamliel dit : s’il y a des témoins que le père a dit au moment de sa mort : « Cet acte n’est pas payé », il prend sans serment.
שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע ר' יוחנן בן ברוקה אומר אפי' נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל א"ר שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה
Et voici ceux qui prêtent serment sans réclamation [précise] : les associés, les métayers, les tuteurs, la femme qui gère les affaires de la maison, et le fils de la maison. [Si l’un] lui dit : « Que me réclames-tu ? » — « Je veux que tu me prêtes serment » : il est tenu.
ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה אתה טועניני רצוני שתשבע לי חייב
Si les associés ou les métayers ont [déjà] partagé, il ne peut pas lui faire prêter serment. Si un serment lui incombe par ailleurs, on y adjoint tout. Et l’année sabbatique annule le serment.
חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביעו נתגלגל לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה:
GUEMARA: « Tous ceux qui prêtent serment selon la Torah prêtent serment et ne paient pas. » D’où le savons-nous ? Le verset dit : « Son propriétaire acceptera, et il ne paiera pas » (Ex 22, 10) : celui à qui il incombe de payer, c’est à lui [qu’incombe] le serment.
גמ׳ כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין מנלן דאמר קרא (שמות כב, י) ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם לו שבועה:
« Et voici ceux qui prêtent serment et prennent, etc. » Pourquoi le salarié est-il différent, pour que les Sages aient établi en sa faveur qu’il prête serment et prenne ? Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : on a enseigné ici de grandes halakhot. — Des halakhot ? Sont-ce donc des halakhot [transmises] ? Dis plutôt : on a enseigné ici de grandes ordonnances.
ואלו נשבעין ונוטלין כו': מאי שנא שכיר דתקינו ליה רבנן דמשתבע ושקיל אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הלכות הני הלכתא נינהו אלא אימא תקנות גדולות שנו כאן
Rav Na’hman a donc dit au nom de Chmouel : on a enseigné ici des ordonnances fixes. Les Sages ont retiré le serment au maître de maison et l’ont imposé au salarié, à cause de sa subsistance. — À cause de la subsistance du salarié, nous pénaliserions le maître de maison ? — Le maître de maison lui-même préfère que le salarié prête serment et prenne, afin que des ouvriers acceptent de s’engager chez lui.
אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דאיתגרון ליה פועלין
Au contraire, le salarié préfère que le maître de maison prête serment et soit quitte, afin que le maître de maison l’engage ! — Le maître de maison engage malgré lui, et le salarié aussi s’engage malgré lui. Mais [la raison est que] le maître de maison est absorbé par ses ouvriers.
אדרבה שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע כי היכי דליגריה בעל הבית בעה"ב על כורחיה אגר שכיר נמי על כורחיה מיתגר אלא בעה"ב טרוד בפועליו הוא
Afin d’apaiser l’esprit du maître de maison. — Qu’il lui donne [le salaire] devant témoins ! — La chose lui serait pénible. — Qu’il lui donne dès le début ! — Tous deux préfèrent le crédit.
כדי להפיס דעתו של בעה"ב וליתב ליה בעדים טריחא ליה מילתא וליתב ליה מעיקרא שניהן רוצין בהקפה
Original : Shevuot 45a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.