et tout ce qui lui est semblable.
וכל דדמי ליה:
Chevou’ot 47a שבועות
Structure du débat :Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Si l’un d’eux était joueur de dés. » Pourquoi ai-je encore besoin de cela ? — Il a enseigné l’inaptitude de la Torah, et il enseigne [aussi] l’inaptitude des Sages.
היה אחד מהן משחק בקוביא: הא תו למה לי תנא פסולא דאוריית' וקתני פסולא דרבנן:
« S’ils étaient tous deux suspects. » Rava dit à Rav Na’hman : comment avons-nous appris ? Il lui répondit : je ne sais pas. — Quelle est la halakha ? Il lui répondit : je ne sais pas.
היו שניהן חשודין: א"ל רבא לרב נחמן היכי תנן א"ל לא ידענא הלכתא מאי א"ל לא ידענא
Il a été dit : Rav Yossef bar Minyomi a dit au nom de Rav Na’hman : Rabbi Yossé dit : ils partagent. Et de même Rav Zevid bar Ochaya a enseigné : Rabbi Yossé dit : ils partagent. Certains disent : Rav Zevid a enseigné : Rabbi Ochaya a dit : Rabbi Yossé dit : ils partagent. Rav Yossef bar Minyomi a dit : Rav Na’hman a rendu un jugement : ils partagent.
איתמר אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ר' יוסי אומר יחלוקו וכן תני רב זביד בר אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו איכא דאמרי תני רב זביד א"ר אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא יחלוקו:
« Le serment revient à sa place. » Où revient-il ? Rabbi Ami a dit : nos maîtres de Babylonie ont dit : le serment revient au Sinaï ; nos maîtres de la terre d’Israël ont dit : le serment revient à celui qui y était obligé.
חזרה שבועה למקומה: להיכן חזרה א"ר אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחויב לה
Rav Papa a dit : nos maîtres de Babylonie, ce sont Rav et Chmouel ; nos maîtres de la terre d’Israël, c’est Rabbi Abba. Nos maîtres de Babylonie, Rav et Chmouel, car nous avons appris : « Et de même les orphelins ne se font payer que par serment. » Et nous nous sommes interrogés : de qui ? Si l’on dit : du prêteur [vivant], leur père prendrait sans serment, et eux par serment ? Voici plutôt ce qu’il dit : de même les orphelins ne se font payer sur les orphelins que par serment.
אמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא רבותינו שבבבל רב ושמואל דתנן וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה והוינן בה ממאן אילימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה אלא הכי קאמר וכן היתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה
Et Rav et Chmouel ont dit tous deux : on ne l’a enseigné que lorsque le prêteur est mort du vivant de l’emprunteur ; mais si l’emprunteur est mort du vivant du prêteur, le prêteur était déjà devenu redevable d’un serment envers les fils de l’emprunteur, et un homme ne lègue pas un serment à ses fils.
ורב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו
Nos maîtres de la terre d’Israël, c’est Rabbi Abba : car un homme arracha un lingot à son prochain. Il vint devant Rabbi Ami, et Rabbi Abba siégeait devant lui. [La victime] amena un témoin qu’il le lui avait arraché. [L’autre] dit : « Oui, je l’ai arraché, mais c’est le mien que j’ai arraché. »
רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרב אמי יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא דמחטף חטפא מיניה א"ל אין חטפי ודידי חטפי
Rabbi Ami dit : comment les juges trancheront-ils ce procès ? Lui dirons-nous : « Va payer » ? Il n’y a pas deux témoins. L’exempterons-nous ? Il y a un témoin. Lui dirons-nous : « Va jurer » ? Puisqu’il dit : « Je l’ai arraché », il est comme un voleur.
א"ר אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי נפטריה איכא חד סהדא נימא ליה זיל אישתבע כיון דאמר מיחטף חטפי הוה ליה כגזלן
Rabbi Abba lui dit : il est redevable d’un serment et ne peut pas jurer ; et quiconque est redevable d’un serment et ne peut pas jurer paie.
א"ל ר' אבא הוה מחויב שבועה ואין יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם
Rava a dit : c’est conformément à Rabbi Abba qu’il est logique [de trancher], car Rabbi Ami a enseigné : « Un serment de l’Éternel sera entre eux deux » (Ex 22, 10), et non entre les héritiers. De quel cas s’agit-il ?
אמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא דתני רבי אמי (שמות כב, י) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין היכי דמי
Si l’on dit qu’il lui dit : « Mon père avait une mine entre les mains de ton père », et que l’autre lui dit : « Il en avait cinquante, il n’en avait pas cinquante », quelle différence y a-t-il entre lui et son père ?
אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוהא
N’est-ce donc pas qu’il lui dit : « Mon père avait une mine entre les mains de ton père », et que l’autre lui dit : « Pour cinquante, je sais ; pour cinquante, je ne sais pas » ?
אלא לאו דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך אמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא
Original : Shevuot 47a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.