jusqu’à ce qu’il soit apostat en matière d’idolâtrie.
עד דהוי מומר לעבודת כוכבים
Érouvin 69b עירובין
Structure du débat :Michna 1Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Na’hman bar Yits’hak dit : [Il est assimilé à un non-Juif] pour ce qui est de céder son droit et d’annuler son droit, comme il est enseigné : un Israélite apostat qui observe le Chabbat en public annule son droit ; celui qui n’observe pas le Chabbat en public n’annule pas son droit,
אמר רב נחמן בר יצחק ליתן רשות ולבטל רשות וכדתניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות
parce qu’on a dit : un Israélite reçoit un droit et cède un droit, mais pour un non-Juif, [il n’y a pas de permission] tant qu’il n’a pas loué [son droit]. Comment [annule-t-on] ? Il lui dit : « Mon droit t’est acquis, mon droit est annulé en ta faveur » ; [l’autre] acquiert, et il n’est pas besoin d’un acte d’acquisition.
מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות ובנכרי עד שישכיר כיצד אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות
Rav Achi dit : Ce tanna-là considère le Chabbat aussi grave que l’idolâtrie,
רב אשי אמר האי תנא הוא דחמירא עליה שבת כע"ז
comme il est enseigné : « D’entre vous » (Lv 1, 2) — et non vous tous, à l’exclusion de l’apostat. « D’entre vous » — c’est parmi vous que j’ai fait une distinction, et non parmi les nations.
כדתניא (ויקרא א, ב) מכם ולא כולכם פרט למומר מכם בכם חלקתי ולא באומות
« Du bétail » (Lv 1, 2) — pour inclure les hommes semblables au bétail. De là on a dit : on accepte des sacrifices des pécheurs d’Israël afin qu’ils reviennent par la repentance, sauf de l’apostat, de celui qui fait des libations de vin [idolâtres] et de celui qui profane les Chabbats en public.
מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא
Cela même est contradictoire : tu as dit « d’entre vous et non vous tous », pour exclure l’apostat, puis il enseigne : on accepte des sacrifices des pécheurs d’Israël ! — Ce n’est pas difficile : le début [parle] d’un apostat à l’égard de toute la Torah, le milieu d’un apostat à l’égard d’une seule chose.
הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה כולה מציעתא במומר לדבר אחד
Mais dis la fin : sauf de l’apostat et de celui qui fait des libations de vin. Cet apostat, de quel cas s’agit-il ? S’il est apostat à l’égard de toute la Torah, c’est le début ; si c’est à l’égard d’une seule chose, le milieu pose difficulté !
אימא סיפא חוץ מן המומר והמנסך יין האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה היינו רישא אי לדבר אחד קשיא מציעתא
N’est-ce donc pas ainsi qu’il faut comprendre : sauf de l’apostat [qui l’est] pour faire des libations [idolâtres] et pour profaner les Chabbats en public ? Il ressort que l’idolâtrie et le Chabbat sont équivalents. Concluons-en cela.
אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא אלמא ע"ז ושבת כי הדדי נינהו שמע מינה:
MICHNA: Les habitants d’une cour dont l’un a oublié et n’a pas participé à l’érouv : sa maison est interdite, pour lui comme pour eux, quant à y faire entrer ou en faire sortir [des objets], tandis que les leurs sont permises pour lui et pour eux. S’ils lui ont cédé leur droit, lui est permis et eux sont interdits.
מתני׳ אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין
S’ils étaient deux [à ne pas y avoir participé], ils s’interdisent l’un à l’autre, car un seul peut céder un droit et recevoir un droit ; deux peuvent céder un droit mais ne peuvent pas recevoir de droit.
היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות
À partir de quand cède-t-on un droit ? Beit Chammaï disent : tant qu’il fait jour ; Beit Hillel disent : après la tombée de la nuit. Celui qui a cédé son droit puis a fait sortir [un objet de sa maison], que ce soit par inadvertance ou délibérément, celui-là interdit [la cour] — paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : délibérément, il interdit ; par inadvertance, il n’interdit pas.
מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבעוד יום וב"ה אומרים משחשיכה מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:
GUEMARA: C’est sa maison qui est interdite ; mais sa cour serait permise ?
גמ׳ ביתו הוא דאסור הא חצירו שריא
De quel cas s’agit-il ? S’il a annulé [son droit sur] sa maison, pourquoi est-elle interdite ? S’il ne l’a pas annulé, pourquoi la cour est-elle permise ? — Ici, de quoi traitons-nous ? D’un cas où il a annulé son droit sur la cour sans annuler son droit sur sa maison ; et les Sages pensent que celui qui annule son droit sur la cour n’a pas annulé son droit sur sa maison, car on peut habiter une maison sans cour.
היכי דמי אי דבטיל ביתו אמאי אסור אי דלא בטיל חצירו אמאי שריא הכא במאי עסקינן כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקא סברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל דדייר איניש בבית בלא חצר
« Tandis que les leurs sont permises pour lui et pour eux » : quelle en est la raison ? Parce qu’il est comme un invité chez eux.
ושלהן מותר לו ולהן מאי טעמא דהוי אורח לגבייהו:
« S’ils lui ont cédé leur droit, lui est permis et eux sont interdits » : qu’ils soient donc, eux, comme des invités chez lui ! — Un seul auprès de cinq est un invité ; cinq auprès d’un seul ne sont pas des invités.
נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין: ונהוי אינהו לגביה כי אורחין חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורח
Déduis-en qu’on annule [en faveur de quelqu’un] et qu’on annule de nouveau [en retour] ?
ש"מ מבטלין וחוזרין ומבטלין
Voici ce qu’il dit : s’ils lui ont cédé leur droit dès le départ, lui est permis et eux sont interdits.
הכי קאמר נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:
« S’ils étaient deux, ils s’interdisent l’un à l’autre » : c’est évident ! — Ce n’est nécessaire que dans le cas où l’un d’eux a ensuite annulé [son droit] en faveur de son compagnon. On aurait pu dire qu’il soit permis ; il nous enseigne [que non], puisqu’au moment où il a annulé, il n’avait lui-même aucune permission dans cette cour.
היו שנים אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קמ"ל דכיון דבעידנא דבטיל לא הוה ליה שריותא בהאי חצר:
« Car un seul cède un droit » : pourquoi encore cela ? S’il s’agit de céder, nous l’avons [déjà] appris ; s’il s’agit de recevoir, nous l’avons [déjà] appris !
שאחד נותן רשות הא תו למה לי אי נותן תנינא אי נוטל תנינא
C’est la fin qui lui était nécessaire : « deux cèdent un droit ». Cela aussi est évident ! — On aurait pu dire
סיפא איצטריכא ליה שנים נותנין רשות הא נמי פשיטא מהו דתימא
Original : Eruvin 69b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.