Structure du débat :Question 3Preuve 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Le garant direct d’un créancier, de l’avis de tous, est engagé. Pour le garant d’un créancier et le garant direct de la ketouba, ils divergent : certains disent qu’il est engagé même si l’emprunteur n’a pas de biens, et certains disent que s’il en a, il est engagé, et s’il n’en a pas, il n’est pas engagé.
קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי איכא למ"ד אע"ג דלית ליה נכסי ללוה משתעבד ואיכא למאן דאמר אי אית ליה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד
Ravina dit : Viens et entends : la raison première de notre ordonnance est que, plus que l’homme ne veut épouser, la femme veut être épousée. Or, s’il te venait à l’esprit [qu’il s’agit de la perception] auprès des orphelins, ce [ne serait pas pour cette raison, mais] parce que ce sont des orphelins ! C’est une réfutation de Mar Zoutra ; c’est une réfutation.
אמר רבינא ת"ש מעיקרא דתקנתין יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ואי ס"ד מיתמי האי משום דיתמי הוא תיובתא דמר זוטרא תיובתא:
Mar Zoutra fils de Rav Na’hman dit au nom de Rav Na’hman : Une reconnaissance de dette produite contre les orphelins, même s’il y est écrit [« sur le] meilleur », ne se perçoit que sur la terre médiocre.
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שט"ח היוצא על היתומין אע"פ שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית
Rava lui dit : Comment ! La règle du créancier, selon la Torah, est la terre médiocre, comme [l’enseigne] ’Oula, car ’Oula a dit : Selon la Torah, le créancier [perçoit] sur la terre médiocre, ainsi qu’il est dit : « Tu te tiendras dehors, et l’homme… » (Dt 24, 11) : quel est l’usage de l’homme ? De sortir le moindre de ses objets. Et pour quelle raison a-t-on dit que le créancier [perçoit] sur la terre moyenne ? Afin de ne pas fermer la porte devant les emprunteurs. Et à l’égard des orphelins, les Sages l’ont ramené à [la règle de] la Torah.
א"ל רבא הכי השתא בעל חוב דיניה מדאורייתא בזיבורית כדעולא דאמר עולא דבר תורה בעל חוב בזיבורית שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד והאיש וגו' מה דרכו של איש להוציא פחות שבכלים ומה טעם אמרו בע"ח בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא
Et selon Rava, Avram ’Hozaa n’a-t-il pas enseigné : On ne se fait payer sur les biens des orphelins que sur la terre médiocre, même s’il s’agit de dommages ? Or la règle des dommages, selon la Torah, est la meilleure terre !
ולרבא והתני אברם חוזאה אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית ואפילו הן ניזקין והא ניזקין דינן מדאורייתא בעידית
et c’est [l’avis de]Rabbi Yichmaël, qui dit que selon la Torah on évalue d’après [les terres] de la victime ; et pour le bon ordre du monde, les Sages ont institué [qu’on évalue] d’après [celles] de l’auteur du dommage ; et à l’égard des orphelins, les Sages l’ont ramené à [la règle de] la Torah.
ורבי ישמעאל היא דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן ומפני תיקון העולם תקינו רבנן בדמזיק וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא
Est-ce bien ainsi ? Rabbi Eliézer Nevaya n’a-t-il pas enseigné : On ne se fait payer sur les biens des orphelins que sur la terre médiocre, et même si [le créancier a droit à] la meilleure terre ? Que signifie « même si [le créancier a droit à] la meilleure terre » ? N’est-ce pas : même s’il est écrit « meilleure terre » dans l’acte ?
איני והתני רבי אליעזר ניותאה אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית ואפילו הן עידית מאי אפילו הן עידית לאו אע"ג דכתיב עידית בשטרא
car Rava a dit : S’il a endommagé une terre médiocre, [la victime] perçoit sur la meilleure terre ; [s’il a endommagé] la meilleure des [terres] évaluées, elle perçoit sur la terre moyenne ; et à l’égard des orphelins, les Sages l’ont ramené à [la règle de] la Torah.
דאמר רבא הזיק זיבורית גובה מן העידית שפאי עידית גובה מן הבינונית וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא:
« On ne se fait payer sur les biens des orphelins que sur la terre médiocre. » Rav A’hadvoï bar Ami demanda : Les orphelins dont on a parlé sont-ils [seulement] mineurs, ou même majeurs ? Est-ce une ordonnance que les Sages ont faite en faveur des orphelins, et ils l’ont faite pour les mineurs, mais ne l’ont pas faite pour les majeurs ?
אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית: בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי לקטנים עבוד רבנן לגדולים לא עבוד רבנן
Ou bien est-ce parce qu’il ne vient pas à l’esprit du prêteur que l’emprunteur mourra et que les biens tomberont devant les orphelins, de sorte qu’il n’y a pas là de porte fermée [devant les emprunteurs] ; c’est pourquoi [cela vaut] même pour les majeurs ?
או דלמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דהוה ליה נועל דלת הלכך אפילו גדולים נמי
Mais peut-être cela ne vaut-il qu’en matière de serment, car un majeur, pour les affaires de son père, est comme un mineur ; mais en matière de terre médiocre, non.
ודלמא הני מילי לענין שבועה דגדול במילי דאבוה כקטן דמי אבל לענין זבורית לא
Original : Gittin 50a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.