Les premiers [de chaque paire] étaient princes [nassi], et les seconds, présidents du tribunal.
הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב ב"ד:
’Haguiga 16b חגיגה
Structure du débat :Question 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : trois des premières paires, qui dirent de ne pas imposer les mains, et deux des dernières paires, qui dirent d’imposer les mains — les premiers étaient princes et les seconds présidents du tribunal ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Et les Sages disent : Yehouda ben Tabbaï était président du tribunal et Chimon ben Chéta’h prince.
גמ׳ ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא
Qui a enseigné ce que nos maîtres ont enseigné : Rabbi Yehouda ben Tabbaï a dit : puissé-je [ne pas] voir la consolation si je n’ai pas fait exécuter un témoin convaincu de fausseté [zomem], pour ôter [l’erreur] du cœur des Sadducéens, qui disaient : les témoins convaincus de fausseté ne sont exécutés que si l’accusé a été exécuté.
מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון
Chimon ben Chéta’h lui dit : puissé-je [ne pas] voir la consolation si tu n’as pas versé un sang innocent ! Car les Sages ont dit : les témoins convaincus de fausseté ne sont exécutés que si tous deux sont convaincus de fausseté, ils ne sont flagellés que si tous deux sont convaincus de fausseté, et ils ne paient d’argent que si tous deux sont convaincus de fausseté.
אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם
Aussitôt Yehouda ben Tabbaï prit sur lui de ne statuer sur la halakha qu’en présence de Chimon ben Chéta’h.
מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח
Tous les jours de sa vie, Yehouda ben Tabbaï se prosternait sur la tombe de cet homme exécuté, et sa voix se faisait entendre. Le peuple pensait que c’était la voix de l’exécuté. Il leur dit : c’est ma voix ; vous le saurez, car demain il mourra et sa voix ne se fera plus entendre.
כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע
Rav A’ha fils de Rava dit à Rav Achi : mais peut-être l’avait-il apaisé, ou bien l’avait-il cité en jugement [devant le tribunal céleste] ?
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי'
Qui est [l’auteur de] ceci ? Si tu dis Rabbi Meïr, qui dit que Chimon ben Chéta’h était président du tribunal et Rabbi Yehouda ben Tabbaï prince, c’est bien pourquoi il statuait sur la halakha en présence de Chimon ben Chéta’h. Mais si tu dis les Sages, qui disent que Yehouda ben Tabbaï était président du tribunal et Chimon ben Chéta’h prince, le président du tribunal statue-t-il donc sur la halakha en présence du prince ?
מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה
Non : qu’a-t-il pris sur lui ? [Ce qu’il a dit] au sujet de se joindre [aux autres juges] : même pour me joindre [au collège], je ne me joindrai pas [sans lui].
לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא:
Mena’hem sortit et Chammaï entra, etc. Où sortit-il ? Abayé a dit : il sortit vers la mauvaise voie. Rava a dit : il sortit au service du roi. On a aussi enseigné ainsi : Mena’hem sortit au service du roi, et quatre-vingts paires de disciples vêtus de soie sortirent avec lui.
יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון
Rav Chemen bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : que jamais une interdiction rabbinique [chevout] ne soit légère à tes yeux, car l’imposition des mains n’est [interdite un jour de fête] qu’en raison d’une interdiction rabbinique, et les grands de la génération furent en désaccord à son sujet.
אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור
C’est évident ! [Réponse :] il lui fallait [l’enseigner pour] une interdiction rabbinique touchant une mitsva.
פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה
Cela aussi est évident ! [Réponse :] c’est pour exclure l’avis de celui qui dit qu’ils sont en désaccord sur l’imposition des mains elle-même ; il nous apprend qu’ils sont en désaccord sur l’interdiction rabbinique.
הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי
Rami bar ’Hama a dit : déduis-en que pour l’imposition des mains, il faut [s’appuyer] de toute sa force ; car si tu pensais qu’il ne faut pas [s’appuyer] de toute sa force, quel mal ferait-il ? Qu’il impose les mains !
אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך
On objecta : « Parle aux enfants d’Israël… et il imposera [la main] » (Lv 1, 2-4) : les fils d’Israël imposent les mains, mais les filles d’Israël n’imposent pas les mains. Rabbi Yossé et Rabbi (Yichmaël) [Chimon] disent : les filles d’Israël imposent les mains facultativement.
מיתיבי (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים בנות ישראל סומכות רשות
Rabbi Yossé a dit : Abba Éléazar m’a raconté : une fois, nous avions un veau de sacrifice de paix ; nous l’amenâmes dans le parvis des femmes, et des femmes lui imposèrent les mains — non que l’imposition des mains s’applique aux femmes, mais afin de donner satisfaction aux femmes. Or si tu pensais qu’il faut [s’appuyer] de toute sa force, ferions-nous, pour la satisfaction des femmes, un usage [interdit] des choses consacrées ? N’en déduis-tu donc pas qu’il ne faut pas [s’appuyer] de toute sa force ?
אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו
En vérité, je te dirai qu’il faut [s’appuyer] de toute sa force, mais il leur a dit : soulevez vos mains [légèrement]. S’il en est ainsi, [pourquoi dire] « non que l’imposition des mains s’applique aux femmes » ? Qu’il dise plutôt que ce n’était pas du tout une imposition des mains !
לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל
Rabbi Ami a dit : il dit une chose, et en outre une autre : d’une part, ce n’était pas du tout une imposition des mains ; et en outre, c’était afin de donner satisfaction aux femmes.
א"ר אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים
Rav Papa a dit : déduis-en que les flancs [de l’animal] sont interdits [d’usage le jour de fête] ; car si tu pensais que les flancs sont permis, qu’elles imposent les mains sur les flancs ! N’en déduis-tu donc pas que les flancs sont interdits ?
אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין
Original : Chagigah 16b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.