Diras-tu que Beit Chammaï disent : On essuie, et il n’est pas nécessaire de rincer ; et Beit Hillel disent : On rince, et il n’est pas nécessaire d’essuyer ? Mais alors, ce que dit Rabbi Zeïra : L’essuyage de la bouche ne se fait qu’avec du pain, selon qui serait-ce ? Selon Beit Chammaï ?
אילימא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי מקנח אלא הא דאמר רבי זירא אין קינוח פה אלא בפת כמאן כב"ש
Mais [diras-tu que]Beit Chammaï disent : On essuie, et il n’est pas nécessaire de rincer ; et Beit Hillel disent : Il faut aussi rincer ? Ce serait alors l’une des indulgences de Beit Chammaï et des rigueurs de Beit Hillel, et il aurait dû l’enseigner parmi les indulgences de Beit Chammaï et les rigueurs de Beit Hillel !
אלא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים אף מדיח הוי ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל
Mais Beit Chammaï disent : On essuie, et il en va de même si l’on rince ; et Beit Hillel disent : On rince, et il en va de même si l’on essuie. Un maître dit une chose et l’autre maître dit une autre chose, et ils ne divergent pas.
אלא בית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח וב"ה אומרים מדיח והוא הדין למקנח מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי
Le texte même : Rabbi Zeïra dit : L’essuyage de la bouche ne se fait qu’avec du pain. Et cela vaut pour [du pain] de blé, mais pas pour [du pain] d’orge.
גופא אמר רבי זירא אין קינוח הפה אלא בפת והני מילי בדחיטי אבל בדשערי לא
Et pour [le pain] de blé aussi, nous ne l’avons dit que pour le froid, mais le chaud se colle [au palais]. Et cela vaut pour le tendre, mais pas pour le dur. Et la halakha est que toute chose sert à l’essuyage, sauf la farine, les dattes et les légumes.
ודחיטי נמי לא אמרן אלא בקרירא אבל בחמימא משטר שטרי והני מילי ברכיכא אבל באקושא לא והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא
Rav Assi demanda à Rabbi Yo’hanan : Combien faut-il attendre entre la viande et le fromage ? Il lui répondit : Rien du tout. Est-ce ainsi ? Rav ’Hisda n’a-t-il pas dit : S’il a mangé de la viande, il lui est interdit de manger du fromage ; [s’il a mangé du] fromage, il lui est permis de manger de la viande ? Mais [il demanda] : Combien faut-il attendre entre le fromage et la viande ? Il lui répondit : Rien du tout.
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
Le texte même : Rav ’Hisda dit : S’il a mangé de la viande, il lui est interdit de manger du fromage ; [s’il a mangé du] fromage, il lui est permis de manger de la viande. Rav A’ha bar Yossef dit à Rav ’Hisda : Qu’en est-il de la viande qui est entre les dents ?
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו
Mar ’Oukva dit : Moi, en cette matière, je suis du vinaigre fils de vin par rapport à mon père. Car mon père, lorsqu’il mangeait de la viande aujourd’hui, ne mangeait pas de fromage avant le lendemain à la même heure ; tandis que moi, c’est dans le même repas que je n’en mange pas, mais au repas suivant j’en mange.
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
Chmouel dit : Moi, en cette matière, je suis du vinaigre fils de vin par rapport à mon père. Car mon père inspectait ses biens deux fois par jour, et moi je ne les inspecte qu’une fois. Chmouel suit son raisonnement, car Chmouel a dit : Celui qui inspecte ses biens chaque jour trouve un statère.
אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא שמואל לטעמיה דאמר שמואל מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא
Abayé inspectait ses biens chaque jour. Un jour, il rencontra son métayer qui portait un fagot de bois. Il lui dit : Où vont-ils ? Il lui répondit : Chez le maître. Il lui dit : Les Sages t’ont déjà devancé !
אביי הוה סייר נכסיה כל יומא ויומא יומא חד פגע באריסיה דדרי פתכא דאופי אמר ליה הני להיכא אמר ליה לבי מר אמר ליה כבר קדמוך רבנן
Rav Assi inspectait ses biens chaque jour. Il disait : Où sont donc tous ces statères de Mar Chmouel ? Un jour, il vit une conduite d’eau qui s’était rompue dans son champ. Il prit son manteau, l’enroula et le plaça dedans, puis poussa un cri ; des gens vinrent et la colmatèrent. [Il dit :] J’ai trouvé tous les statères de Mar Chmouel !
רב אסי הוה סייר נכסיה כל יומא אמר היכא נינהו כל הני אסתירי דמר שמואל יומא חד חזא צינורא דבדקא בארעיה שקליה לגלימיה כרכיה אותביה בגוה רמא קלא אתו אינשי סכרוה אשכחתינהו לכולהו איסתרי דמר שמואל:
Rav Idi bar Avin dit au nom de Rav Yits’hak bar Achiyan : Les premières eaux [avant le repas] sont une mitsva, et les dernières [après le repas] une obligation.
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה
On objecta : Les premières eaux et les dernières sont une obligation, celles du milieu sont facultatives ! Une mitsva, par rapport à ce qui est facultatif, est appelée une obligation.
מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות מצוה לגבי רשות חובה קרי לה
Le texte même : Les premières eaux et les dernières sont une obligation, celles du milieu sont facultatives. Pour les premières, on peut se laver [en laissant couler l’eau] dans un récipient ou sur le sol ; pour les dernières, on ne se lave que dans un récipient. Et certains disent : on ne se lave pas sur le sol.
גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע אחרונים אין נוטלין אלא בכלי ואמרי לה אין נוטלין על גבי קרקע
Pour les premières eaux, on se lave avec de l’eau chaude ou froide ; pour les dernières, on ne se lave qu’avec de l’eau froide, parce que l’eau chaude amollit les mains et n’enlève pas la graisse. « Pour les premières eaux, on se lave avec de l’eau chaude ou froide » : Rav Yits’hak bar Yossef dit au nom de Rabbi Yannaï : On ne l’a enseigné que lorsque la main ne
מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין נוטלין אלא בצונן מפני שחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא: מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן: אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי לא שנו אלא שאין היד
Original : Chullin 105a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.