[enseignées] de façon anonyme ; mais les Sages disent : deux [peuvent] abattre un seul sacrifice.
סתימתאה אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד
’Houlin 30a חולין
Structure du débat :Question 2Objection 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et selon Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon, aussi, qu’il distingue, par exemple lorsqu’un seul homme l’a abattue en [portant successivement] deux châles : le premier châle n’est pas rendu impur, et le dernier châle est rendu impur ! — Mais il traite de l’invalidation de la vache, et non de sa validation.
ולרבי אלעזר ברבי שמעון נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרים דסודר קמא לא מטמא וסודר בתרא מטמא אלא בפסולא דפרה קא מיירי בהכשרה לא קא מיירי
Rav Idi bar Avin objecta : « Et pendant la fête, [s’il a abattu l’agneau de Pessa’h] en son nom, il est exempté ; pas en son nom, il est coupable. »
מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב
Et nous avons discuté à ce sujet : la raison est [qu’il l’a abattu] pas en son nom ; mais sans précision, il est exempté.
והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור
Pourquoi est-il exempté ? Le Pessa’h, le reste de l’année, est un sacrifice de paix ! On en déduit que le Pessa’h, le reste de l’année, exige un déracinement [explicite de sa désignation].
ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה
Et Rabbi ’Hiya bar Gamda a dit : cela fut lancé de la bouche de l’assemblée [des Sages], et ils dirent : de quoi traitons-nous ici ? Par exemple, lorsque les propriétaires étaient impurs par un mort, et donc repoussés au second Pessa’h : sans précision, [l’agneau] se tient pour son nom, et c’est celui-là qui exige un déracinement ; mais un autre n’exige pas de déracinement.
ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים טמאי מתים דנדחין לפסח שני דסתמא לשמו קאי והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה
Si tu dis que l’abattage compte du début jusqu’à la fin, c’est bien : il a été invalidé dès le début de l’abattage. Mais si tu dis que l’abattage ne compte qu’à la fin, puisqu’il en a abattu un peu, il a été écarté du [statut de] Pessa’h, et pour le reste, lorsqu’il abat, c’est un sacrifice de paix qu’il abat !
אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסיל ליה מתחלת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט
Abayé lui dit : Admettons qu’il ait été écarté du [statut de] Pessa’h ; a-t-il été écarté [de servir, par] sa valeur, [à l’achat d’un] Pessa’h ?
אמר ליה אביי נהי דאידחי ליה מפסח מדמי פסח מי אידחי
Et si tu dis qu’il faut [pour cela] le présenter et l’évaluer, n’avons-nous pas appris : s’il en a tranché les deux [organes] ou la majeure partie des deux, et qu’elle s’agite encore, elle est comme vivante à tous égards ?
וכי תימא בעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : celui qui abat en deux ou trois endroits, son abattage est valide. Lorsque je l’ai dit devant Chmouel, il m’a dit : il nous faut un abattage ouvert, et ce n’est pas le cas.
אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא
Et Rabbi Chimon ben Lakich pense aussi qu’il faut un abattage ouvert, car Rabbi Chimon ben Lakich a dit : d’où [sait-on] que l’abattage [doit être] ouvert ? Car il est dit : « Leur langue est une flèche tirée (cha’hout), elle profère la tromperie » (Jr 9, 7).
ואף ר"ש בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר (ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר
Rabbi Éléazar objecta : deux [personnes] tiennent le couteau et abattent, même l’un en haut et l’autre en bas, l’abattage est valide. Pourquoi ? Il n’y a pas d’abattage ouvert !
מתיב רבי אלעזר ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת
Rabbi Yirmeya lui dit : Notre Michna [parle d’]un seul couteau et de deux personnes.
אמר ליה ר' ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם
Rabbi Abba lui dit : S’il en est ainsi, est-ce cela qu’on enseigne à son sujet : « on ne craint pas qu’ils ne la rendent terefa l’un à cause de l’autre » ? Si tu dis [qu’il s’agit] de deux couteaux et de deux personnes, c’est bien : tu aurais pu dire qu’il faut craindre qu’ils comptent l’un sur l’autre, et que ni l’un ni l’autre n’en vienne à faire la majeure partie ; il nous apprend qu’on ne le craint pas.
אמר ליה רבי אבא אי הכי היינו דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר מהו דתימא ליחוש דלמא סמכי אהדדי והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא קא משמע לן דאין חוששין
Mais si tu dis [qu’il s’agit] d’un seul couteau et de deux personnes, au lieu de « on ne craint pas qu’ils ne la rendent terefa l’un à cause de l’autre », il aurait fallu [dire] « qu’ils n’appuient l’un contre l’autre » !
אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם האי אין חוששין שמא יטרפו זה על זה שמא ידרוסו זה על זה מיבעי ליה
Rabbi Avin lui dit : Enseigne : « on ne craint pas
אמר ליה רבי אבין תני אין חוששין
Original : Chullin 30a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.