« cuite » ne signifie rien d’autre qu’entière. Rabbi Chimon ben Yo’haï dit : « Cuite » ne signifie rien d’autre que cuite avec le bélier.
אין בשלה אלא שלימה ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל
’Houlin 98b חולין
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Tout le monde [admet] qu’on la fait cuire avec le bélier : l’un pense qu’on la découpe puis qu’on la fait cuire, et l’autre pense qu’on la fait cuire puis qu’on la découpe.
דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה ומר סבר מבשל לה והדר מחתך לה
Et si tu veux, dis : tout le monde [admet] qu’on la découpe puis qu’on la fait cuire ; mais l’un pense qu’on la fait cuire avec le bélier, et l’autre pense qu’on la fait cuire dans une autre marmite.
ואי בעית אימא דכ"ע מחתך לה והדר מבשל לה מיהו מר סבר בהדי איל מבשל לה ומר סבר בקדרה אחרת מבשל לה
Selon la première version, [la déduction vaut] selon tous ; selon la dernière version, selon Rabbi Chimon ben Yo’haï.
ללישנא קמא אליבא דדברי הכל ללישנא בתרא אליבא דרבי שמעון בן יוחאי
Celui qui dit « dans soixante » pense que nous évaluons la chair et les os avec la chair et les os, et cela fait soixante ; celui qui dit « dans cent » pense que nous évaluons la chair avec la chair, et cela fait cent.
מאן דאמר בששים סבר בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן והוה ליה בששים מאן דאמר במאה סבר בשר בהדי בשר משערינן והוה ליה במאה
Mais en déduisons-nous [quelque chose] ? N’est-il pas enseigné : C’est une permission qui provient d’un cadre d’interdit. « C’est » — pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure tous les interdits de la Torah ?
ומי ילפינן מינה והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה
Abayé a dit : Ce n’est nécessaire que selon Rabbi Yehouda, qui dit qu’une espèce dans la même espèce ne s’annule pas ; il nous apprend qu’ici elle s’annule.
אמר אביי לא נצרכא אלא לרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל קמ"ל דהכא בטיל
Qu’on en déduise donc [pour les autres cas] ! Le Miséricordieux a révélé : « Il prendra du sang du taureau et du sang du bouc » (Lv 16, 18) : les deux sont ensemble et ne s’annulent pas.
וליגמר מיניה גלי רחמנא (ויקרא טז, יח) ולקח מדם הפר ומדם השעיר תרוייהו בהדי הדדי נינהו ולא בטלי
Et qu’as-tu vu pour déduire de celui-là ? Déduis plutôt de celui-ci ! C’est une exception, et d’une exception nous ne déduisons pas.
ומאי חזית דגמרי' מהאיך ליגמר מהאי חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן
S’il en est ainsi, pour cent et soixante non plus, qu’on n’en déduise pas !
אי הכי למאה וס' נמי לא ליגמר
Est-ce pour l’indulgence que nous déduisons ? C’est pour la rigueur que nous déduisons, car selon la Torah [un interdit] s’annule dans la majorité.
אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל
Rava a dit : Ce n’est nécessaire que pour [le principe] « le goût est comme la substance », car pour les consacrés c’est interdit ; il nous apprend qu’ici c’est permis.
רבא אמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קא משמע לן דהכא שרי
Original : Chullin 98b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.