N’est-ce pas [que] « ses paroles sont valides » [signifie] qu’il retourne à son propriétaire ? Non : ses paroles sont valides, et lui-même ne l’acquiert pas non plus, et quiconque s’en empare l’acquiert.
מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה לא דבריו קיימין והוא נמי לא קני לה וכל המחזיק בה זכה בה
On objecte : celui qui dit à son prochain : « je n’ai aucune contestation ni réclamation au sujet de ce champ, je n’ai rien à y voir, et ma main en est retirée », il n’a rien dit. Or « ma main en est retirée » équivaut à « je n’en veux pas », et on enseigne qu’il n’a rien dit !
מיתיבי האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו אין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום והא ידי מסולקת הימנה כאי אפשי דמי וקתני לא אמר כלום
On objecte : celui qui inscrit ses biens au nom d’autrui, parmi lesquels se trouvaient des esclaves, et que l’autre a dit : « je n’en veux pas », si leur second maître est cohen, ils mangent de la terouma. Rabban Chimon ben Gamliel dit : dès lors qu’il a dit « je n’en veux pas », les héritiers les ont déjà acquis.
מיתיבי הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן אם היה רבו שני כהן אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין
Cela convient à Rabban Chimon ben Gamliel : il estime que lorsqu’un homme fait un présent, c’est dans l’idée qu’on l’accepte de lui ; si on ne l’accepte pas de lui, il retourne à son propriétaire.
בשלמא לרשב"ג קסבר כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלין לה מיניה כי לא מקבלין לה מיניה הדרא למרה
Mais selon le premier Tanna, si, lorsqu’il a dit « je n’en veux pas », quiconque s’en empare les acquiert, ici où le second a dit « je n’en veux pas », ce sont des étrangers [au sacerdoce], et des étrangers mangeraient de la terouma ! Il estime que celui qui abandonne son esclave [le fait] sortir à la liberté, mais [l’esclave] a besoin d’un acte d’affranchissement de son maître ; et il estime que celui qui attend son acte d’affranchissement mange de la terouma.
אלא לת"ק אי כי אמר אי אפשי בהן כל המחזיק בהן זכה בהן הכא דאמר שני אי אפשי בהן הוו להו זרים וקאכלי זרים תרומה קסבר המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו וקסבר מעוכב לגט שחרור אוכל בתרומה:
« Rabbi Eliézer dit : elle sera offerte, etc. » Selon Rabbi Eliézer, pourquoi faut-il [qu’il y ait] un péché ? Rabbi Eliézer n’a-t-il pas dit que le sacrifice de culpabilité conditionnel peut être offert en offrande volontaire, comme nous l’avons appris dans une Michna : Rabbi Eliézer dit : un homme peut offrir volontairement un sacrifice de culpabilité conditionnel chaque jour ?
ר' אליעזר אומר יקרב כו': לר"א ל"ל חטא הא א"ר אליעזר אשם תלוי בנדבה אתי דתנן ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום
Rav Achi dit : c’est le Rabbi Eliézer auquel on a répondu, comme nous l’avons appris : « mais on lui dit : attends d’entrer dans le domaine du doute ».
אמר רב אשי ר"א דאמרו לו הוא דתנן אלא אומרים לו המתן עד שתכנס לבית הספק:
« S’il l’apprend après qu’elle a été égorgée, etc. » On enseigne : la chair sortira au lieu de brûlage. Il en ressort que les [bêtes] profanes égorgées dans le parvis [sont soumises] au brûlage.
אם משנשחט נודע כו': קתני הבשר יצא לבית השרפה אלמא חולין שנשחטו בעזרה בשריפה
On objecte : le sacrifice de culpabilité certain n’est pas ainsi : avant qu’il ne soit égorgé, il sortira et paîtra avec le troupeau ; après qu’il a été égorgé, il sera enterré. Rabbi Éléazar dit : c’est une contradiction ; celui qui a enseigné ceci n’a pas enseigné cela.
ורמינהי אשם ודאי אינו כן אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר משנשחט ה"ז יקבר א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו
Rabba dit : tu lances le sacrifice de culpabilité certain contre le sacrifice de culpabilité conditionnel ? Le sacrifice de culpabilité certain, puisqu’il n’en a pas besoin, il ne l’a pas consacré ; le sacrifice de culpabilité conditionnel, comme son cœur le tourmentait, il l’a consacré pleinement.
אמר רבה אשם ודאי על אשם תלוי קרמית אשם ודאי כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדשו
Mais s’il y a une difficulté, c’est le sacrifice de culpabilité certain contre le sacrifice de culpabilité certain : on enseigne qu’il sera enterré, puis dis la fin : « la chair sortira au lieu de brûlage ». Voilà certainement une contradiction ; celui qui a enseigné ceci n’a pas enseigné cela.
אלא אי קשיא אשם ודאי על אשם ודאי קשיא דקתני ה"ז יקבר אימא סיפא והבשר יצא לבית השריפה הא ודאי תברא מי ששנה זו לא שנה זו
Rav Achi dit : la première partie, où l’on enseigne pour le sacrifice de culpabilité conditionnel que la chair sortira au lieu de brûlage, n’est pas une difficulté : c’est parce qu’il a l’apparence d’un sacrifice invalide.
רב אשי אמר רישא דקתני באשם תלוי והבשר יצא לבית השריפה לא קשיא משום דמיתחזי כזבח פסול:
« Si le sang a été aspergé, la chair sera mangée. » Et pourquoi, puisqu’il a eu connaissance [de son innocence] ? Rava dit : le verset dit : « et il ne savait pas, et il lui sera pardonné » (Lv 5, 18), et celui-ci n’avait pas connaissance au moment du pardon.
נזרק הדם הבשר יאכל: ואמאי הא הויא ליה ידיעה אמר רבא אמר קרא (ויקרא ה, יח) והוא לא ידע ונסלח לו והא לא הויא ליה ידיעה בשעת סליחה:
« Rabbi Yossé dit : même si le sang est dans la coupe, etc. » Selon Rabbi Yossé, pourquoi sera-t-il aspergé, puisqu’il a eu connaissance au moment du pardon ? Rava dit : Rabbi Yossé partage l’avis de Rabbi Chimon, qui dit : tout ce qui est destiné à être aspergé est considéré comme aspergé.
רבי יוסי אומר אפילו הדם בכוס כו': לר' יוסי אמאי יזרק הא הויא ליה ידיעה בשעת סליחה אמר רבא ר' יוסי סבר לה כר"ש דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי
Admettons que Rabbi Chimon l’ait dit pour une chose qui est destinée à être aspergée ; mais celui-ci n’est pas destiné à être aspergé ! On dit en Occident : Rabbi Yossé estime que les ustensiles du service consacrent ce qui est invalide pour être offert d’emblée.
אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק אבל האי אין עומד ליזרק אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחלה ליקרב:
« Le sacrifice de culpabilité certain n’est pas ainsi, etc. » Il a été dit : la génisse à la nuque brisée, à partir de quand devient-elle interdite ? Rav Hamnouna dit : de son vivant ; Rava dit : après qu’on lui a brisé la nuque.
אשם ודאי אינו כן כו': איתמר עגלה ערופה אימתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים רבא אמר לאחר עריפה
Cela convient à Rava : dès le moment où un acte a été accompli sur elle. Mais selon Rav Hamnouna, à partir de quand ?
בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה אלא לרב המנונא מאימתי
Original : Keritot 24b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.