Quelle différence entre la première clause et la dernière ?
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא
Ketoubot 23a כתובות
Structure du débat :Baraïta 1Question 2Récit 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Abayé dit : explique-la [dans le cas] d’un seul témoin. Un témoin dit : « Elle a été consacrée », et un témoin dit : « Elle n’a pas été consacrée » : tous deux témoignent qu’elle est libre, et celui qui dit : « Elle a été consacrée » est un seul, et les paroles d’un seul ne valent rien face à deux.
אמר אביי תרגמה בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים
Dernière clause : un témoin dit : « Elle a été divorcée », et un témoin dit : « Elle n’a pas été divorcée » : tous deux témoignent qu’elle est une femme mariée, et celui qui dit : « Elle a été divorcée » est un seul, et les paroles d’un seul ne valent rien face à deux.
סיפא עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים
Rav Achi dit : en réalité, deux contre deux, et inverse [la première clause] : deux disent : « Nous l’avons vue se faire consacrer », et deux disent : « Nous ne l’avons pas vue se faire consacrer » : celle-ci ne se mariera pas, et si elle s’est mariée, elle sortira.
רב אשי אמר לעולם תרי ותרי ואיפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא
C’est évident : « nous ne l’avons pas vue » n’est pas une preuve ! – Ce n’est nécessaire que lorsqu’ils habitent dans la même cour. Tu aurais pu dire : si elle avait vraiment été consacrée, la chose aurait fait du bruit ; il nous apprend que les gens ont coutume de consacrer en secret.
פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכא דדיירי בחצר אחד מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קא משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא
Dernière clause : deux disent : « Nous l’avons vue se faire divorcer », et deux disent : « Nous ne l’avons pas vue se faire divorcer » : celle-ci ne se remariera pas, et si elle s’est remariée, elle ne sortira pas. Que nous apprend-il ? Que [c’est ainsi] bien qu’ils habitent dans la même cour ? C’est la même chose [que la première clause] !
סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל אע"ג דדיירי בחצר אחד היינו הך
Tu aurais pu dire : pour les fiançailles, les gens ont coutume de consacrer en secret, mais pour le divorce, si elle avait vraiment été divorcée, la chose aurait fait du bruit ; il nous apprend que les gens ont coutume de consacrer et de divorcer en secret.
מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא:
« Et si les témoins sont venus après qu’elle s’est mariée, elle ne sortira pas, etc. » Rabbi Ochaya l’enseigne à propos de la première clause ; Rabba bar Avin l’enseigne à propos de la dernière clause.
ואם משנשאת באו עדים לא תצא כו': רבי אושעיא מתני לה ארישא רבה בר אבין מתני לה אסיפא
Celui qui l’enseigne à propos de la première clause, à plus forte raison à propos de la dernière, car pour la captive on a été indulgent ; mais celui qui l’enseigne à propos de la dernière clause, à propos de la première, non.
מאן דמתני לה ארישא כ"ש אסיפא דבשבויה הקילו ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא
Dirons-nous qu’ils divergent sur [le principe de] Rav Hamnouna : celui qui l’enseigne à propos de la première clause admet [le principe] de Rav Hamnouna, et celui qui l’enseigne à propos de la dernière n’admet pas [le principe] de Rav Hamnouna ?
לימא בדרב המנונא קמיפלגי דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא
Non : tout le monde admet [le principe] de Rav Hamnouna, et ici ils divergent sur ceci : l’un pense que [l’enseignement] de Rav Hamnouna a été dit [d’une déclaration faite] en présence [du mari], mais hors de sa présence elle ose ; et l’autre pense que hors de sa présence non plus elle n’ose pas.
לא דכולי עלמא אית להו דרב המנונא והכא בהא קמיפלגי דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה:
« Et si les témoins sont venus après qu’elle s’est mariée, etc. » Le père de Chmouel dit : « mariée » ne signifie pas vraiment mariée, mais dès lors qu’on lui a permis de se marier, même si elle ne s’est pas mariée. Mais [la Michna] enseigne : « elle ne sortira pas » ! – Elle ne sortira pas de sa permission première.
ואם משנשאת באו עדים וכו': אמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון
Nos maîtres ont enseigné : [si] elle a dit : « J’ai été captive et je suis pure, et j’ai des témoins que je suis pure », on ne dit pas : attendons que viennent les témoins, mais on la permet aussitôt. Si on lui a permis de se marier et qu’ensuite des témoins sont venus et ont dit : « Nous ne savons pas », celle-ci ne sortira pas. Mais si des témoins d’impureté sont venus, même si elle a plusieurs enfants, elle sortira.
ת"ר אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים ואמרו לא ידענו הרי זו לא תצא ואם באו עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא
Des captives vinrent à Neharde’a ; le père de Chmouel plaça des gardes auprès d’elles. Chmouel lui dit : et jusqu’à maintenant, qui les a gardées ? Il lui dit : si elles étaient tes filles, les traiterais-tu avec autant de légèreté ?
הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו א"ל שמואל ועד האידנא מאן נטרינהו א"ל אילו בנתך הווין מי הוית מזלזל בהו כולי האי
Ce fut « comme une erreur qui émane du souverain » (Qo 10, 5) : les filles de Mar Chmouel furent capturées et on les emmena en terre d’Israël. Elles laissèrent leurs ravisseurs dehors et entrèrent à l’école de Rabbi ’Hanina. Celle-ci dit : « J’ai été captive et je suis pure », et celle-là dit : « J’ai été captive et je suis pure ». Il les déclara permises.
הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ואישתביין בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארעא דישראל אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני שרינהו
Finalement leurs ravisseurs entrèrent. Rabbi ’Hanina dit : ce sont des filles de maîtres. Il apparut qu’elles étaient les filles de Mar Chmouel.
סוף עול אתו שבויינהו אמר רבי חנינא בנן דמוריין אינון איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין
Rabbi ’Hanina dit à Rav Chemen bar Abba : va t’occuper de tes parentes. Il dit à Rabbi ’Hanina : mais il y a des témoins outre-mer ! – Maintenant, en tout cas, ils ne sont pas devant nous : [parce qu’il y a] des témoins au loin, elle serait interdite ? La raison est que les témoins ne sont pas venus ; mais si les témoins venaient, elle serait interdite.
אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקרובותיך אמר ליה לרבי חנינא והאיכא עדים במדינת הים השתא מיהת ליתנהו קמן עדים בצד אסתן ותאסר טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא
Mais le père de Chmouel n’a-t-il pas dit : dès lors qu’on lui a permis de se marier, même si elle ne s’est pas mariée ? Rav Achi dit : cela a été dit de témoins d’impureté.
והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת אמר רב אשי עדי טומאה איתמר:
Original : Ketubot 23a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.