[car] de qui est cette [Michna] ? De Rabbi Yossé le Galiléen, qui dit que le tam paie la demi-rançon.
הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר
Ketoubot 41b כתובות
Structure du débat :Michna 1Preuve 2Halakha 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens [et] écoute : « [S’il dit :] “Mon bœuf a tué Un tel” ou “le bœuf d’Un tel”, il paie sur son propre aveu. » N’est-ce pas [qu’il s’agit] d’un tam ? — Non, d’un mouad.
ת"ש המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו מאי לאו בתם לא במועד
Mais pour le tam, qu’en est-il ? Il ne paie pas sur son propre aveu ? Alors, au lieu d’enseigner à la fin : « [Mon bœuf a tué] l’esclave d’Un tel, il ne paie pas sur son propre aveu », qu’on fasse la distinction dans ce cas même et qu’on enseigne : En quel cas cela est-il dit ? Pour un mouad ; mais un tam ne paie pas sur son propre aveu ! — Elle parle entièrement du mouad.
אבל בתם מאי אינו משלם על פי עצמו אדתני סיפא עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו ניפלוג וניתני בדידה במה דברים אמורים במועד אבל תם אינו משלם על פי עצמו כולה במועד קמיירי
Viens [et] écoute : « Voici la règle : quiconque paie plus que le dommage qu’il a causé ne paie pas sur son propre aveu. » Il s’ensuit que [celui qui paie] moins que le dommage paie sur son propre aveu ! — Ne dis pas « moins que le dommage », mais dis : [celui qui paie] autant que le dommage paie sur son propre aveu.
ת"ש זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו הא פחות ממה שהזיק משלם ע"פ עצמו לא תימא הא פחות ממה שהזיק אלא אימא הא כמה שהזיק משלם ע"פ עצמו
Mais [celui qui paie] moins, qu’en est-il ? Il ne paie pas sur son propre aveu ? Qu’on enseigne alors : « Voici la règle : quiconque ne paie pas autant que le dommage qu’il a causé ne paie pas sur son propre aveu », ce qui signifierait aussi bien moins que plus ! — C’est une réfutation.
אבל פחות מאי אינו משלם ע"פ עצמו ליתני זה הכלל כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם על פי עצמו דמשמע פחות ומשמע יתר תיובתא
Et la halakha est que la moitié du dommage est une amende. — Une réfutation, et [pourtant] la halakha ? — Oui. Pourquoi [Rav Houna] a-t-il été réfuté ? Parce qu’il n’enseigne pas « autant que le dommage » ; [or si] cela n’est pas tranché pour lui, c’est parce qu’il y a la moitié du dommage des cailloux [projetés], dont on sait par tradition [halakha] que c’est un [remboursement d’]argent ; c’est pourquoi il ne l’enseigne pas.
והלכתא פלגא ניזקא קנסא תיובתא והלכתא אין טעמא מאי איתותב משום דלא קתני כמה שהזיק לא פסיקא ליה כיון דאיכא חצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא משום הכי לא קתני
Et maintenant que tu as dit que la moitié du dommage est une amende, un chien qui a mangé des agneaux, ou un chat qui a mangé des poules : [s’il s’agit de bêtes] grandes, c’est un [comportement] inhabituel, et nous ne faisons pas recouvrer [l’amende] en Babylonie ; mais petites, c’est sa manière habituelle, et nous faisons recouvrer.
והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי משונה הוא ולא מגבינן בבבל אבל זוטרי אורחיה הוא ומגבינן
Et s’il s’est saisi [de son dû], nous ne le lui retirons pas. Et s’il dit : « Fixez-moi une date [de comparution] pour la terre d’Israël », nous la lui fixons ; et si [l’autre] n’y va pas, nous le frappons d’excommunication.
ואי תפס לא מפקינן מיניה ואי אמר אקבעו לי זימנא לארץ ישראל מקבעינן ליה ואי לא אזיל משמתינן ליה
Dans un cas comme dans l’autre, nous le frappons d’excommunication, car nous lui disons : « Écarte ce qui cause tes dommages », d’après Rabbi Nathan. Car il est enseigné : Rabbi Nathan dit : D’où [sait-on] qu’un homme ne doit pas élever un chien méchant dans sa maison, ni dresser une échelle branlante dans sa maison ? Ainsi qu’il est dit : « Tu ne mettras pas de sang dans ta maison » (Dt 22, 8).
בין כך ובין כך משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק הזיקך מדרבי נתן דתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר (דברים כב, ח) ולא תשים דמים בביתך:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Voici les jeunes filles ».
הדרן עלך אלו נערות
MICHNA: Une jeune fille qui a été séduite : sa honte, sa dépréciation et son amende appartiennent à son père, ainsi que la douleur dans le cas de la violée. Si elle a comparu en justice avant que le père meure, elles appartiennent au père ; si le père meurt [ensuite], elles appartiennent aux frères.
מתני׳ נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין
Si elle n’a pas eu le temps de comparaître en justice avant que le père meure, elles lui appartiennent à elle-même. Si elle a comparu en justice avant d’être majeure, elles appartiennent au père ; si le père meurt [ensuite], elles appartiennent aux frères. Si elle n’a pas eu le temps de comparaître en justice avant d’être majeure, elles lui appartiennent à elle-même. Rabbi Chimon dit : Si elle n’a pas eu le temps de recouvrer [l’argent] avant que le père meure, elles lui appartiennent à elle-même.
לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה
Original : Ketubot 41b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.