Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Objection 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ce tanna la laisse quasi nue et lui met des chaussures ! Il lui dit : Le tanna se place dans une région de montagnes, où l’on ne peut se passer de trois paires de chaussures. Et en passant, il nous apprend qu’on doit les lui donner pendant la fête, afin qu’elle en ait de la joie.
האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני אמר ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו:
Et des vêtements de cinquante zouz : Abayé a dit : Cinquante zouz de menue monnaie. D’où [le sait-on] ? De ce qu’il enseigne : De quoi parle-t-on ? Du pauvre en Israël ; mais pour l’homme considéré, tout est selon sa dignité. Si tu pensais [qu’il s’agit de] cinquante zouz véritables, un pauvre, d’où aurait-il cinquante zouz ? On en déduit donc : cinquante zouz de menue monnaie.
וכלים של חמשים זוז: אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ממאי מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו ואי ס"ד חמשים זוז ממש עני חמשים זוז מנא ליה אלא ש"מ חמשים זוזי פשיטי:
Et on ne lui donne ni des neufs, etc. : Les Sages ont enseigné : Le surplus des aliments est au mari ; le surplus des [vêtements] usés est à la femme. Le surplus des usés, à quoi sert-il à la femme ? Ra’hava a dit : Elle s’en couvre aux jours de sa nidda, afin de ne pas devenir repoussante aux yeux de son mari.
ואין נותנין לה לא חדשים וכו': ת"ר מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה מותר בלאות לאשה למה לה אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה
Abayé a dit : Nous tenons pour établi que le surplus des usés de la veuve revient aux héritiers [du mari]. Là, c’est pour qu’elle ne devienne pas repoussante à ses yeux ; ici, qu’elle devienne repoussante si elle veut !
אמר אביי נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו התם הוא דלא תתגני באפיה הכא תתגני ותתגני:
Il lui donne une maa d’argent, etc. : Que signifie « elle mange » ? Rav Na’hman a dit : manger au sens propre. Rav Achi a dit : les relations conjugales.
נותן לה מעה כסף וכו': מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר תשמיש
Nous avons appris : Elle mange avec lui le soir du Chabbat. Selon celui qui dit : manger, c’est pourquoi il enseigne « elle mange » ; mais selon celui qui dit : les relations, que signifie « elle mange » ? – C’est une expression délicate, comme il est écrit : « Elle a mangé, s’est essuyé la bouche et dit : Je n’ai pas commis de mal » (Pr 30, 20).
תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני אוכלת אלא למאן דאמר תשמיש מאי אוכלת לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל, כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און
On objecta : Rabban Chimon ben Gamliel dit : Elle mange les soirs de Chabbat et le Chabbat. Selon celui qui dit : manger, c’est pourquoi il enseigne « et le Chabbat » ; mais selon celui qui dit : les relations, y a-t-il des relations le jour du Chabbat ? Rav Houna n’a-t-il pas dit : Les Israélites sont saints et n’ont pas de relations conjugales le jour ? – Mais Rava a dit : Dans une maison obscure, c’est permis.
מיתיבי רשב"ג אומר אוכלת בלילי שבת ושבת בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני ושבת אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום האמר רבא בבית אפל מותר:
Et si elle allaite : Rabbi ’Oula Rabba exposa à l’entrée de la maison du Nassi : Bien qu’on ait dit qu’un homme n’est pas tenu de nourrir ses fils et ses filles quand ils sont petits, il nourrit cependant les tout-petits.
ואם היתה מניקה: דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן קטני קטנים
D’où [le sait-on] ? De ce qu’il enseigne : Si elle allaite, on diminue son ouvrage et on augmente ses aliments. Pour quelle raison ? N’est-ce pas parce que [l’enfant] doit manger avec elle ? – Mais peut-être est-ce parce qu’elle est malade !
ממאי מדקתני היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה מ"ט לאו משום דבעי למיכל בהדה ודלמא משום דחולה היא
S’il en est ainsi, qu’il enseigne : si elle est malade ! Pourquoi : si elle allaite ? – Mais peut-être nous apprend-il ceci : que les femmes qui allaitent sont d’ordinaire malades. Il a été dit : Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : On lui ajoute du vin, car le vin est bon pour le lait.
אם כן ליתני אם היתה חולה מאי אם היתה מניקה ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו איתמר אמר רבי יהושע בן לוי מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב:
MICHNA: La trouvaille de la femme et le produit de son travail appartiennent à son mari ; et de son héritage, il consomme les fruits de son vivant. [L’indemnité pour] sa honte et sa dépréciation lui appartient.
מתני׳ מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה
Rabbi Yehouda ben Beteira dit : Lorsque [l’atteinte] a eu lieu en privé, à elle deux parts et à lui une ; lorsque c’est en public, à lui deux parts et à elle une. Sa part à lui lui est donnée immédiatement ; et avec la part à elle, on achète une terre, dont il consomme les fruits.
רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
GUEMARA: Que nous apprend-il ? Nous l’avons déjà appris : Le père a droit sur sa fille pour ses fiançailles, par argent, par acte et par union ; il a droit à sa trouvaille, au produit de son travail et à l’annulation de ses vœux ; il reçoit son acte de divorce ; mais il ne consomme pas les fruits [de ses biens] de son vivant. Une fois mariée, le mari a davantage que lui, car il consomme les fruits de son vivant.
גמ׳ מאי קא משמע לן תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה
Un tanna récita devant Rava : La trouvaille de la femme est à elle ; Rabbi Akiva dit : à son mari. Il lui dit : Voyons, si pour le surplus,
תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה
Original : Ketubot 65b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.