Tu aurais pu dire : il a accompli le commandement que le Miséricordieux lui avait imposé, et maintenant elle demeure pour lui sous l’interdit de la femme du frère. Il nous fait entendre [que non].
מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח קא משמע לן
Tu aurais pu dire : là, c’est [le cas où] il ne lui a pas écrit [d’engager] ce qu’il a acquis et ce qu’il acquerra ; mais ici, où il lui a écrit ce qu’il a acquis et ce qu’il acquerra, dis qu’elle se repose [sur cela]. Il nous fait entendre [que non].
מהו דתימא התם הוא דלא כתב לה דקנאי ודקנינא אבל הכא דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל:
« S’il a divorcé d’elle, elle n’a droit qu’à sa ketouba. » S’il a divorcé d’elle, oui ; s’il n’a pas divorcé d’elle, non. Il nous fait entendre [l’enseignement] de Rabbi Abba.
גרשה אין לה אלא כתובתה: גרשה אין לא גרשה לא קא משמע לן כדרבי אבא:
« S’il l’a reprise, elle est comme toutes les femmes, et elle n’a droit qu’à sa ketouba. » S’il l’a reprise, que nous fait-il entendre ? Nous l’avons [déjà] appris : celui qui divorce d’une femme et la reprend, il la reprend sur la base de la première ketouba !
החזירה הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה: החזירה מאי קא משמע לן תנינא המגרש את האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה
Tu aurais pu dire : c’est son épouse, pour qui lui-même a écrit la ketouba [qu’elle recouvre] de lui ; mais sa belle-sœur, pour qui ce n’est pas lui qui a écrit [la ketouba], lorsqu’il a divorcé d’elle et l’a reprise, dis [qu’elle recouvre] sa ketouba de lui. Il nous fait entendre [que non].
מהו דתימא אשתו הוא דאיהו כתב לה כתובה מיניה אבל יבמתו דלא איהו כתב לה היכא דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה קא משמע לן:
Rav Yehouda a dit : au début, on écrivait [une ketouba] de deux cents [zouz] pour une vierge et d’une mine pour une veuve ; et [les hommes] vieillissaient et n’épousaient pas de femmes, jusqu’à ce que vint Chimon ben Chéta’h, qui institua que tous ses biens soient engagés pour sa ketouba.
אמר רב יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראין לכתובתה:
On a aussi enseigné ainsi : au début, on écrivait [une ketouba] de deux cents [zouz] pour une vierge et d’une mine pour une veuve ; et ils vieillissaient et n’épousaient pas de femmes. On institua qu’on la déposerait [la somme] dans la maison de son père ; et pourtant, lorsqu’il était en colère contre elle, il lui disait : va-t’en chez ta ketouba !
תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה ועדיין כשהוא כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך
On institua qu’on la déposerait dans la maison de son beau-père ; les riches en faisaient des corbeilles d’argent et d’or, les pauvres en faisaient un pot de chambre.
התקינו שיהיו מניחין אותה בבית חמיה עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים
Et pourtant, lorsqu’il était en colère contre elle, il lui disait : prends ta ketouba et va-t’en ! Jusqu’à ce que vint Chimon ben Chéta’h, qui institua qu’il lui écrive : tous mes biens sont engagés pour ta ketouba.
ועדיין כשכועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה:
Original : Ketubot 82b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.