Structure du débat :Question 1Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Chimon dit : Tant qu’elle réclame sa ketouba, les héritiers lui font prêter serment ; et si elle ne réclame pas sa ketouba, les héritiers ne lui font pas prêter serment.
ר' שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה:
GUEMARA: Rami bar ’Hama pensait dire : C’est un serment de la Torah, car [le mari] réclame deux cents et elle lui en concède cent ; c’est un aveu d’une partie de la réclamation, et quiconque avoue une partie de la réclamation doit prêter serment.
גמ׳ סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דקא טעין מאתים וקא מודה ליה במאה הויא ליה הודאה במקצת הטענה וכל המודה במקצת הטענה ישבע
Rava dit : Il y a deux objections à cela. D’abord, tous ceux qui prêtent serment selon la Torah prêtent serment et ne paient pas, alors qu’elle prête serment et perçoit. Ensuite, on ne prête pas serment sur la dénégation d’une créance garantie par des immeubles.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות
Mais Rava a dit : [C’est un serment] institué par les Sages : celui qui paie est attentif, celui qui est payé n’est pas attentif, et les Sages lui ont imposé un serment pour qu’elle soit attentive.
אלא אמר רבא מדרבנן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק
Ils demandèrent : Celle qui réduit sa ketouba devant témoins, qu’en est-il ? [Disons-nous :] s’il l’avait [entièrement] payée, il l’aurait payée devant témoins ? Ou peut-être cela s’est-il trouvé ainsi par hasard ?
איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו אם איתא דפרעה בעדים הוה פרע לה או דלמא איתרמויי איתרמי ליה
Viens et entends : Tous ceux qui prêtent serment selon la Torah prêtent serment et ne paient pas ; mais ceux-ci prêtent serment et perçoivent : le salarié, le volé, le blessé, celui dont l’adversaire est suspect quant au serment, le boutiquier sur son livre de comptes, et celui qui réduit son titre sans témoins. Sans témoins, oui ; devant témoins, non !
ת"ש כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו והפוגם שטרו שלא בעדים שלא בעדים אין בעדים לא
Il parle sur le mode « inutile de dire » : inutile de dire devant témoins, où elle a certainement besoin d’un serment ; mais sans témoins, on aurait pu dire qu’elle est comme celui qui restitue un objet perdu et qu’elle perçoit sans serment. Il nous apprend [que non].
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בעדים דודאי צריכה שבועה אבל שלא בעדים אימא תיהוי כמשיב אבידה ותשקול בלא שבועה קמ"ל
Ils demandèrent : Celle qui réduit sa ketouba d’une somme inférieure à une prouta, qu’en est-il ? Disons-nous : puisqu’elle est si précise, elle dit la vérité ? Ou peut-être use-t-elle de ruse ? Que [la question] demeure.
איבעיא להו הפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה מהו מי אמרינן כיון דקא דייקא כולי האי קושטא קא אמרה או דלמא איערומי קא מערמא תיקו
Ils demandèrent : Celle qui diminue [le montant de] sa ketouba, qu’en est-il ? Disons-nous que c’est la même chose que celle qui la réduit ? Ou peut-être celle qui la réduit avoue une partie, alors que celle-ci n’avoue pas une partie ?
איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו מי אמרינן היינו פוגמת או דלמא פוגמת מודיא במקצת הא לא קא מודיא במקצת
Viens et entends : Celle qui diminue est payée sans serment. Comment ? Sa ketouba était de mille zouz ; il lui dit : « Tu as reçu ta ketouba », et elle dit : « Je ne l’ai pas reçue, et elle n’est que d’un mané » : elle est payée sans serment.
ת"ש פוחתת תפרע שלא בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה
Avec quoi perçoit-elle ? Avec cet acte ? Cet acte n’est qu’un simple tesson ! Rava, fils de Rabba, a dit : Quand elle dit : « C’était une [écriture de] confiance entre lui et moi. »
במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו:
« Un témoin unique atteste qu’elle a été payée » : Rami bar ’Hama pensait dire : C’est un serment de la Torah, car il est écrit : « Un témoin unique ne se lèvera pas contre un homme pour toute faute et pour tout péché » (Dt 19, 15) : pour toute faute et pour tout péché il ne se lève pas, mais il se lève pour un serment ; et le maître a dit : Partout où deux [témoins] obligent quelqu’un à payer de l’argent, un seul l’oblige à un serment.
עד אחד מעידה שהיא פרועה: סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דכתיב (דברים יט, טו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ואמר מר כל מקום שהשנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה
Rava dit : Il y a deux objections à cela. D’abord, tous ceux qui prêtent serment selon la Torah prêtent serment et ne paient pas, alors qu’elle prête serment et perçoit. Ensuite, on ne prête pas serment sur la dénégation d’une créance garantie par des immeubles.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות
Original : Ketubot 87b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.