de même la valeur d’argent doit être déterminée.
אף שוה כסף נמי דקייץ
Kiddouchin 8a קידושין
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Yossef a dit : D’où le dis-je ? Car il est enseigné : « Sur l’argent de son acquisition » (Lv 25, 51) : il est acquis par l’argent, et il n’est pas acquis par des céréales ou des ustensiles.
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא (ויקרא כה, נא) מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים
Ces céréales et ces ustensiles, de quoi s’agit-il ? Si l’on dit qu’on n’acquiert pas du tout par eux, le Miséricordieux a dit : « Il restituera [le prix de] son rachat » (Lv 25, 51), pour inclure la valeur d’argent comme l’argent.
האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקנו בהו כלל (ויקרא כה, נא) ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף
Et s’ils ne valent pas une prouta, pourquoi précisément céréales et ustensiles ? Même l’argent [ne suffirait pas] ! N’est-ce donc pas qu’ils valent une prouta, et que, puisqu’ils ne sont pas déterminés, non ?
ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי אלא לאו דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא
Et l’autre ? Voici ce qu’il dit : il est acquis au titre d’argent, et il n’est pas acquis au titre de céréales et d’ustensiles. Et de quoi s’agit-il ? De l’échange.
ואידך ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין
Et selon Rav Na’hman, qui dit que les produits ne servent pas à l’échange, que peut-on dire ? — Mais en réalité, ils ne valent pas une prouta ; et quant à ce que tu dis : « Pourquoi précisément céréales et ustensiles ? Même l’argent aussi ! », il parle sur le mode « il n’est pas besoin de dire » :
ולרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למימר אלא לעולם דלית בהו שוה פרוטה ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי לא מיבעיא קאמר
il n’est pas besoin de dire que pour l’argent, s’il vaut une prouta, oui, et sinon, non ; mais pour les céréales et les ustensiles, dis que, puisque leur profit est proche, il se décide et se cède lui-même. Il nous apprend [que non].
לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לא לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קא משמע לן
Rav Yossef a dit : D’où le dis-je ? Car il est enseigné : « Ce veau pour le rachat de mon fils », « Ce manteau pour le rachat de mon fils » : il n’a rien dit. « Ce veau à cinq sela’im pour le rachat de mon fils », « Ce manteau à cinq sela’im pour le rachat de mon fils » : son fils est racheté.
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר כלום עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זו בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי
Ce [premier cas de] rachat, de quoi s’agit-il ? Si l’on dit qu’il ne vaut pas [cinq sela’im], est-ce en son pouvoir ? N’est-ce donc pas que, bien qu’il les vaille, puisqu’ils ne sont pas déterminés, non ?
האי פדיון היכי דמי אילימא דלא שוי כל כמיניה אלא לאו אף על גב דשוי וכיון דלא קייצי לא
Non : en réalité, il ne les vaut pas, et c’est par exemple lorsque le cohen l’a accepté [à ce prix] pour lui-même, comme Rav Kahana, qui prit un foulard lors d’un rachat du premier-né et dit : Pour moi, il vaut cinq sela’im.
לא לעולם דלא שוי וכגון דקביל כהן עילויה כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן אמר ליה לדידי חזי לי חמש סלעים
Rav Achi a dit : Nous ne l’avons dit que pour quelqu’un comme Rav Kahana, qui est un grand homme et a besoin d’un foulard sur la tête ; mais pour tout le monde, non. [Ou encore] comme Mar bar Rav Achi, qui acheta à la mère de Rabba de Kouvei un foulard valant dix pour treize.
אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה אבל כולי עלמא לא כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבה מקובי שוי עשרה בתליסר:
Rabbi Éléazar a dit : « Consacre-toi à moi pour un mané », et il lui a donné un dinar : elle est consacrée, et il complétera. Quelle en est la raison ? Puisqu’il lui a dit « un mané » et lui a donné un dinar, c’est comme s’il lui avait dit « à condition que ».
אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי
Et Rav Houna a dit au nom de Rav : Quiconque dit « à condition que » est comme celui qui dit « dès maintenant ».
ואמר רב הונא אמר רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי
On objecta : « Consacre-toi à moi pour un mané », et il comptait au fur et à mesure, et l’un d’eux a voulu se rétracter : même au dernier dinar, il en a le droit.
מיתיבי התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו
De quoi s’agit-il ici ? Du cas où il a dit « pour ce mané ». — Mais puisque la fin [parle de] « ce mané », le début [parle] d’un mané non spécifié !
הכא במאי עסקינן דאמר במנה זו הא מדסיפא במנה זו רישא במנה סתם
Car il enseigne à la fin : S’il lui a dit « Consacre-toi à moi pour ce mané », et qu’il s’est avéré qu’il manquait un dinar au mané, ou [qu’il s’y trouvait] un dinar de cuivre, elle n’est pas consacrée ; un mauvais dinar, elle est consacrée, et il l’échangera.
דקא תני סיפא אמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף
Non : le début et la fin [traitent du cas] où il a dit « pour ce mané », et [la fin] explique [le début] : « L’un d’eux a voulu se rétracter, même au dernier dinar, il en a le droit. » Comment ? Par exemple lorsqu’il lui a dit « pour ce mané ».
לא רישא וסיפא דאמר במנה זו ופרושי קא מפרש רצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו כיצד כגון דאמר לה במנה זו
Et c’est aussi logique : car s’il te venait à l’esprit que le début [parle] d’un mané non spécifié, puisque pour un mané non spécifié ce ne sont pas des fiançailles, pour « ce mané », est-il besoin de le dire ?
והכי נמי מסתברא דאי ס"ד רישא במנה סתם השתא במנה סתם לא הוו קידושי במנה זו מיבעיא
Si c’est à cause de cela, ce n’est pas une preuve : il a enseigné la fin pour éclairer le début, afin que tu ne dises pas que le début [parle] de « ce mané », mais que pour un mané non spécifié ce sont des fiançailles. Il a enseigné à la fin « ce mané », ce qui implique que le début [parle] d’un mané non spécifié, et que même ainsi ce ne sont pas des fiançailles.
אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלוי רישא שלא תאמר רישא במנה זו אבל במנה סתם הוו קידושין תנא סיפא במנה זו מכלל דרישא במנה סתם ואפילו הכי לא הוו קידושין
Rav Achi a dit : Celui qui compte au fur et à mesure, c’est différent, car son intention porte sur le tout.
רב אשי אמר מונה והולך שאני דדעתה אכוליה
Ce dinar de cuivre, de quoi s’agit-il ? Si elle le savait, elle a consenti et accepté ! — Ce n’est nécessaire que s’il le lui a donné de nuit, ou encore s’il s’est trouvé parmi les pièces.
האי דינר של נחשת היכי דמי אי דידעה ביה הא סברה וקבלה לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא אי נמי דאשתכח ליה ביני זוזי
Ce mauvais dinar, de quoi s’agit-il ? S’il n’a pas cours, c’est la même chose qu’un dinar de cuivre ! Rav Papa a dit : Par exemple s’il a cours avec difficulté.
האי דינר רע היכי דמי אי דלא נפיק היינו דינר של נחשת אמר רב פפא כגון דנפיק על ידי הדחק:
Rava a dit au nom de Rav Na’hman : S’il lui a dit « Consacre-toi à moi pour un mané » et lui a laissé un gage pour cela, elle n’est pas consacrée :
אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת
Original : Kiddushin 8a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.