il la désigne nommément, mais il n’est pas tenu de la séparer.
קורא את השם ואינו צריך להפריש
Makkot 17a מכות
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ne divergent-ils pas sur ce point : l’un pense que, dans le cas certain, elle rend [le produit] tével, et l’autre pense que, dans le cas certain, elle ne le rend pas tével ? Abayé lui dit : s’il en est ainsi, plutôt que de diverger sur le cas douteux, qu’ils divergent sur le cas certain !
מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר ודאי טובלו ומר סבר ודאי אינו טובלו אמר ליה אביי אי הכי אדמיפלגי בספיקו ליפלגו בודאי
Plutôt, tous s’accordent que dans le cas certain elle le rend tével, et ici ils divergent sur ceci : l’un pense que les ignorants n’ont pas été soupçonnés au sujet de la dîme du pauvre du demaï : puisqu’il s’agit d’argent, ils la séparent ; et les Sages pensent que, puisque la chose leur est pénible, ils ne la séparent pas.
אלא דכולי עלמא ודאי טובלו והכא בהא קא מיפלגי מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני של דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפריש ורבנן סברי כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש:
« Combien doit-il manger de tével », etc. Rav Bivi dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich : la controverse porte sur un grain de blé, mais pour la farine, tous s’accordent [qu’il faut] la valeur d’une olive. Et Rabbi Yirmeya dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich : de même qu’il y a controverse pour l’un, il y a controverse pour l’autre.
כמה יאכל מן הטבל וכו': אמר רב ביבי אמר רבי שמעון בן לקיש מחלוקת בחטה אבל בקמח דברי הכל כזית ורבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו
Nous avons appris : Rabbi Chimon leur dit : ne m’accordez-vous pas que celui qui mange une fourmi, si petite soit-elle, est coupable ? Ils lui dirent : c’est parce qu’elle est telle qu’elle a été créée. Il leur dit : un seul grain de blé aussi est tel qu’il a été créé. Un grain de blé, oui ; de la farine, non !
תנן אמר להם ר' שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה חטה אין קמח לא
Il leur parle selon leurs propres paroles : selon moi, même la farine ; mais selon vous, accordez-moi du moins qu’un seul grain de blé est tel qu’il a été créé. Et les Sages ? La création d’un être animé est importante, un grain de blé n’est pas important. Il a été enseigné conformément à Rabbi Yirmeya : Rabbi Chimon dit : la moindre quantité pour la flagellation ; on n’a parlé de la valeur d’une olive qu’à propos du sacrifice.
לדבריהם קאמר להו לדידי אפילו קמח נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת דחטה אחת כברייתה ורבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה תניא כותיה דרבי ירמיה רבי שמעון אומר כל שהוא למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן:
MICHNA: Celui qui mange les prémices avant d’avoir fait sur elles la déclaration, les saintetés majeures hors des tentures, les saintetés mineures et le second maasser hors de la muraille, celui qui brise un os de l’agneau pascal pur, reçoit les quarante coups. Mais celui qui laisse des restes du [pascal] pur et celui qui brise [un os] du [pascal] impur ne reçoivent pas les quarante coups.
מתני' האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה השובר את העצם בפסח הטהור ה"ז לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים
Celui qui prend la mère avec les petits, Rabbi Yehouda dit : il est flagellé et ne la renvoie pas ; et les Sages disent : il la renvoie et n’est pas flagellé. Voici la règle : pour tout commandement négatif qui comporte un « lève-toi et fais », on n’en est pas coupable.
הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה:
GUEMARA: Rabba bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan : ce sont les paroles de Rabbi Akiva, [énoncées de façon] anonyme ; mais les Sages disent : pour les prémices, le dépôt est indispensable, la déclaration n’est pas indispensable.
גמ׳ אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן
Qu’il dise donc : ce sont les paroles de Rabbi Chimon, [énoncées de façon] anonyme ! — Il nous apprend ceci : Rabbi Akiva pense comme Rabbi Chimon.
ולימא זו דברי רבי שמעון סתימתאה הא קא משמע לן דרבי עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה
Quelle est [l’opinion de] Rabbi Chimon ? Car il a été enseigné : « Et l’offrande prélevée de ta main » (Dt 12, 17) : ce sont les prémices.
מאי ר' שמעון דתניא (דברים יב, יז) ותרומת ידך אלו בכורים
Rabbi Chimon dit : que vient-il nous apprendre ? Si c’est [l’interdit] de les manger hors de la muraille, [cela se déduit] a fortiori de la dîme, qui est moins grave : si pour la dîme, moins grave, celui qui la mange hors de la muraille est flagellé, pour les prémices, à plus forte raison ! Le verset ne vient donc que pour celui qui mange des prémices avant d’avoir fait sur elles la déclaration : il est flagellé.
אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הקל ומה מעשר הקל אוכלן חוץ לחומה לוקה בכורים לא כל שכן הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן שהוא לוקה
« Et tes offrandes volontaires » (Dt 12, 17) : ce sont le sacrifice de reconnaissance et les chelamim. Rabbi Chimon dit : que vient-il nous apprendre ? Si c’est [l’interdit] de les manger hors de la muraille, [cela se déduit] a fortiori de la dîme. Le verset ne vient donc que pour celui qui mange du sacrifice de reconnaissance ou des chelamim avant l’aspersion [du sang] : il est flagellé.
(דברים יב, יז) ונדבותיך זו תודה ושלמים אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים לפני זריקה שהוא לוקה
« Et les premiers-nés » (Dt 12, 17) : c’est le premier-né. Rabbi Chimon dit : que vient-il nous apprendre ? Si c’est [l’interdit] de les manger hors de la muraille, a fortiori de la dîme ; si c’est avant l’aspersion, a fortiori du sacrifice de reconnaissance et des chelamim. Le verset ne vient donc que pour celui qui mange du premier-né, même après l’aspersion : il est flagellé.
(דברים יב, יז) ובכורות זה הבכור אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפי' לאחר זריקה שהוא לוקה
« Ton gros et ton menu bétail » (Dt 12, 17) : ce sont le ’hatat et l’acham. Rabbi Chimon dit : que vient-il nous apprendre ?
(דברים יב, יז) בקרך וצאנך זו חטאת ואשם אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו
Si c’est [l’interdit] de les manger hors de la muraille, a fortiori de la dîme ; si c’est avant l’aspersion, a fortiori du sacrifice de reconnaissance et des chelamim ; si c’est après l’aspersion, a fortiori du premier-né. Le verset ne vient donc que pour celui qui mange du ’hatat ou de l’acham, même après l’aspersion, hors des tentures : il est flagellé.
אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה קל וחומר מבכור הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא לוקה
« Tes vœux » (Dt 12, 17) : c’est l’holocauste. Rabbi Chimon dit : que vient-il nous apprendre ?
(דברים יב, יז) נדריך זו עולה אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו
Si c’est [l’interdit] de les manger hors de la muraille, a fortiori de la dîme ; si c’est avant l’aspersion, a fortiori du sacrifice de reconnaissance et des chelamim ; si c’est après l’aspersion, a fortiori du premier-né ; si c’est hors des tentures, a fortiori du ’hatat et de l’acham. Le verset ne vient donc
אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה ק"ו מבכור אם חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם הא לא בא הכתוב
Original : Makkot 17a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.