Structure du débat :Michna 1Question 3Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: La Méguila est lue le 11, le 12, le 13, le 14 ou le 15 [d’Adar], ni plus tôt ni plus tard. Les villes fortifiées entourées d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun la lisent le 15 ; les villages et les grandes bourgades la lisent le 14, si ce n’est que les villages avancent [la lecture] au jour de rassemblement.
מתני׳ מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה
Comment cela ? Si le 14 tombe un lundi, les villages et les grandes bourgades la lisent ce jour-là, et les [villes] entourées d’une muraille le lendemain. S’il tombe un mardi ou un mercredi, les villages avancent au jour de rassemblement, les grandes bourgades lisent ce jour-là, et les [villes] entourées d’une muraille le lendemain.
כיצד חל להיות י"ד בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר
S’il tombe un jeudi, les villages et les grandes bourgades lisent ce jour-là, et les [villes] entourées d’une muraille le lendemain. S’il tombe la veille de Chabbat, les villages avancent au jour de rassemblement, et les grandes bourgades ainsi que les [villes] entourées d’une muraille lisent ce jour-là.
חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום
S’il tombe le Chabbat, les villages et les grandes bourgades avancent et lisent au jour de rassemblement, et les [villes] entourées d’une muraille le lendemain. S’il tombe le lendemain du Chabbat, les villages avancent au jour de rassemblement, les grandes bourgades lisent ce jour-là, et les [villes] entourées d’une muraille le lendemain.
חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר:
GUEMARA: « La Méguila est lue le 11 » : d’où le savons-nous ? — D’où le savons-nous ? Comme nous allons le dire plus loin : les Sages ont été indulgents envers les villages, leur permettant d’avancer au jour de rassemblement afin qu’ils fournissent eau et nourriture à leurs frères des villes.
גמ׳ מגילה נקראת בי"א מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים
Voici ce que nous voulons dire : puisque ce sont les hommes de la Grande Assemblée qui ont institué toutes [ces dates] — car si tu pensais que les hommes de la Grande Assemblée n’ont institué que le 14 et le 15, viendraient alors des rabbins qui déracineraient une institution établie par les hommes de la Grande Assemblée ? Or nous avons appris : un tribunal ne peut annuler les paroles d’un autre tribunal à moins de lui être supérieur en sagesse et en nombre.
אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין
Mais ce [mot] est nécessaire pour lui-même ! — S’il en était ainsi, le verset aurait dû dire « temps » ; pourquoi « leurs temps » ? Pour [signifier] de nombreux temps.
האי מיבעיא ליה לגופיה א"כ לימא קרא זמן מאי זמניהם זמנים טובא
Mais il est encore nécessaire [pour enseigner que] le temps de l’un n’est pas le temps de l’autre ! — S’il en était ainsi, le verset aurait dû dire « leur temps » ; pourquoi « leurs temps » ? Déduis-en tout cela.
ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי זמניהם שמעת מינה כולהו
Dis plutôt : « de nombreux temps » ? — « Leurs temps » est semblable à « leur temps » : de même que « leur temps » désigne deux [jours], de même « leurs temps » désigne deux [jours supplémentaires].
אימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי
Dis plutôt le 12 et le 13 ? — Comme l’a dit Rav Chmouel bar Yits’hak : le 13 est le jour du rassemblement pour tous, et il n’y a pas besoin d’une inclusion. Ici aussi, le 13 est le jour du rassemblement pour tous, et il n’y a pas besoin d’une inclusion.
ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי הכא נמי י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי
Et Rabbi Chmouel bar Na’hmani a dit : le verset dit : « comme les jours où les Juifs eurent du repos » (Est 9, 22) : « jours », « comme les jours », pour inclure le 11 et le 12.
ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב
Dis plutôt le 12 et le 13 ? — Rabbi Chmouel bar Yits’hak a dit : le 13 est le jour du rassemblement pour tous, et il n’y a pas besoin d’une inclusion. Dis plutôt le 16 et le 17 ? — Il est écrit : « et cela ne passera pas ».
ואימא תריסר ותליסר אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב
Rabbi Chmouel bar Na’hmani, pourquoi ne déduit-il pas de « en leurs temps » ? — « Temps », « leur temps », « leurs temps » : cela ne lui semble pas significatif.
ר"ש בר נחמני מ"ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה
Rabba bar bar ’Hana a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : ce sont les paroles de Rabbi Akiva[dans la Michna] anonyme, qui interprète « temps », « leur temps », « leurs temps ». Mais les Sages disent : on ne la lit qu’en son temps.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א אין קורין אותה אלא בזמנה
On objecta : Rabbi Yehouda a dit : quand [cela s’applique-t-il] ? Lorsque les années sont réglées et qu’Israël réside sur sa terre ; mais à notre époque, puisqu’on se fonde sur elle [pour calculer Pessa’h], on ne la lit qu’en son temps.
מיתיבי א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
C’est donc selon les Sages, et lorsque les années sont réglées et qu’Israël réside sur sa terre, on la lit du moins [aux autres dates]. C’est une réfutation de Rabbi Yo’hanan ! — C’est une réfutation.
אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא
Certains disent : Rabba bar bar ’Hana a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : ce sont les paroles de Rabbi Akiva[dans la Michna] anonyme ; mais les Sages ont dit : à notre époque, puisqu’on se fonde sur elle, on ne la lit qu’en son temps.
א"ד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
On a enseigné de même dans une baraïta : Rabbi Yehouda a dit : quand [cela s’applique-t-il] ? Lorsque les années sont réglées et qu’Israël réside sur sa terre ; mais à notre époque, puisqu’on se fonde sur elle, on ne la lit qu’en son temps.
תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
Original : Megillah 2a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.