Cela nous apprend que dans ce cas il l’admet.
קמ"ל דבהא מודה:
Mena’hot 13b מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« [Avec l’intention] de faire fumer son encens le lendemain, Rabbi Yossé dit : c’est invalide, mais il n’y a pas de retranchement. » Rech Lakich a dit : Rabbi Yossé disait : ce qui rend permis ne rend pas pigoul ce qui rend permis.
להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת: אמר ר"ל אומר היה ר' יוסי אין מתיר מפגל את המתיר
Et de même tu diras des deux coupes d’encens des pains de proposition : ce qui rend permis ne rend pas pigoul ce qui rend permis.
וכן אתה אומר בשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שאין מתיר מפגל את המתיר
Que signifie « et de même tu diras » ? On aurait pu dire que la raison de Rabbi Yossé pour l’encens est qu’il n’est pas de la même espèce que l’offrande ; mais les deux coupes d’encens, qui sont de la même espèce l’une que l’autre, dis qu’elles se rendent pigoul l’une l’autre. Cela nous apprend [que non].
מאי וכן אתה אומר מהו דתימא טעמא דרבי יוסי בלבונה משום דלאו מינה דמנחה היא אבל בשני בזיכי לבונה דמינה דהדדי נינהו אימא מפגלי אהדדי קמ"ל
Et peux-tu dire que la raison de Rabbi Yossé pour l’encens n’est pas qu’il n’est pas de la même espèce que l’offrande ? Or il enseigne à la fin : « Ils lui dirent : en quoi diffère-t-elle du sacrifice animal ? Il leur dit : le sacrifice animal, son sang, sa chair et ses parties offertes ne font qu’un, tandis que l’encens ne fait pas partie de l’offrande. »
ומי מצית אמרת טעמא דר' יוסי בלבונה לאו משום דלאו מינה דמנחה היא והא קתני סיפא אמרו לו מה שינתה מן הזבח אמר להן הזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד ולבונה אינה מן המנחה
Que signifie « ne fait pas partie de l’offrande » ? Il ne conditionne pas l’offrande. Car ce n’est pas comme la poignée, qui conditionne les restes, puisque tant que la poignée n’a pas été fumée les restes ne sont pas mangés, qu’[la poignée] conditionnerait aussi l’encens ; mais s’il le veut, il fait fumer celui-ci d’abord, et s’il le veut, il fait fumer celui-là d’abord.
מאי אינה מן המנחה אינה בעיכוב מנחה דלאו כי היכי דמעכב להו קומץ לשירים דכמה דלאו מתקטר קומץ לא מיתאכלי שירים ה"נ מעכב לה ללבונה אלא אי בעי האי מקטר ברישא ואי בעי האי מקטר ברישא
Et les Sages ? Lorsque nous disons que ce qui rend permis ne rend pas pigoul ce qui rend permis (à propos de celui qui a égorgé l’un des agneaux [avec l’intention] de manger de l’autre le lendemain, où tu as dit que tous deux sont valides), cela vaut lorsqu’ils n’ont pas été fixés dans un même récipient ; mais lorsqu’ils ont été fixés dans un même récipient, ils sont comme un seul.
ורבנן כי אמרינן אין מתיר מפגל את המתיר (גבי שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר דאמרת שניהם כשרים) ה"מ היכא דלא איקבעו בחד מנא אבל היכא דאיקבעו בחד מנא כחד דמי
Rabbi Yannaï a dit : le ramassage de l’encens par un non-cohen est invalide. Quelle en est la raison ? Rabbi Yirmeya a dit : on l’a assimilé au transport. Il pense que le transport sans [marcher avec] les pieds s’appelle transport, et le transport par un non-cohen est invalide.
א"ר ינאי ליקוט לבונה בזר פסול מ"ט א"ר ירמיה משום הולכה נגעו בה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה
Rav Mari a dit : nous l’avons nous aussi appris : « Voici la règle : quiconque prélève la poignée, la met dans le récipient, la porte ou la fait fumer. »
אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר
Passe encore pour celui qui prélève la poignée : c’est l’égorgeur ; celui qui porte, c’est aussi celui qui porte ; celui qui fait fumer, c’est celui qui asperge. Mais celui qui met dans le récipient, que fait-il ?
בשלמא קומץ היינו שוחט מוליך נמי היינו מוליך מקטיר היינו זורק אלא נותן בכלי מאי קא עביד
Si tu dis que c’est parce que cela ressemble à la réception [du sang], est-ce comparable ? Là, [le sang coule] de lui-même ; ici, il prend et dépose !
אילימא משום דדמי לקבלה מי דמי התם ממילא הכא קא שקיל ורמי
C’est plutôt parce que, puisqu’on ne peut se dispenser de l’accomplir, c’est un service important ; tu dois forcément l’assimiler à la réception. Ici aussi, puisqu’on ne peut se dispenser de l’accomplir, c’est un service important ; tu dois forcément l’assimiler au transport.
אלא משום דכיון דלא סגיא ליה דלא עבד לה עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כקבלה ה"נ כיון דלא סגיא לה דלא עבד לה עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כי הולכה
Non : en réalité, cela ressemble à la réception. Et quant à ce qui te fait difficulté, « là, de lui-même ; ici, il prend et dépose » :
לא לעולם דדמי לקבלה ודקא קשיא לך התם ממילא הכא קא שקיל ורמי
puisque les deux sont une sanctification par le récipient, quelle différence y a-t-il entre « de lui-même » et « il prend et dépose » ?
מכדי תרוייהו קדושת כלי הוא מה לי ממילא מה לי קא שקיל ורמי:
MICHNA: S’il a égorgé les deux agneaux [avec l’intention] de manger l’une des galettes le lendemain, [s’il] a fait fumer les deux coupes [avec l’intention] de manger l’une des rangées le lendemain, Rabbi Yossé dit : la galette et la rangée auxquelles il a pensé sont pigoul et l’on est passible de retranchement à leur sujet, et l’autre est invalide, mais il n’y a pas de retranchement. Et les Sages disent : l’une et l’autre sont pigoul et l’on est passible de retranchement à leur sujet.
מתני׳ שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר רבי יוסי אומר אותו החלה ואותו הסדר שחישב עליו פיגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זה וזה פיגול וחייבין עליו כרת:
GUEMARA: Rav Houna a dit : Rabbi Yossé disait : s’il a eu une intention de pigoul pour la cuisse droite, la cuisse gauche n’est pas devenue pigoul. Quelle en est la raison ? Si tu veux, dis que c’est par le raisonnement ; si tu veux, dis que c’est par un verset.
גמ׳ אמר רב הונא אומר היה רבי יוסי פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל מאי טעמא איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא
Si tu veux, dis par le raisonnement : l’intention n’est pas plus forte que l’acte d’impureté ; si un seul membre devenait impur, l’animal tout entier deviendrait-il impur ? Et si tu veux, dis par un verset : « Et l’âme qui en mangera portera sa faute » (Lv 7, 18) : « qui en mangera », et non de son voisin.
איבעית אימא סברא לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה אילו איטמי חד אבר מי איטמי ליה כוליה ואיבעית אימא קרא (ויקרא ז, יח) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחבירו
Rav Na’hman objecta à Rav Houna : (et les Sages disent :) il n’y a jamais de retranchement tant qu’on n’a pas eu l’intention de pigoul pour les deux, la valeur d’une olive pour les deux. Pour les deux, oui ; pour l’une d’elles, non.
איתיביה רב נחמן לרב הונא (וחכמים אומרים) לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית בשתיהן אין באחת מהן לא
De qui est-ce ? Si tu dis les Sages, même pour l’une d’elles [ce serait pigoul]. Il est donc évident que c’est Rabbi Yossé. Passe encore si tu dis que c’est un seul corps : c’est pourquoi elles se combinent.
מני אילימא רבנן אפילו באחת מהן נמי אלא פשיטא רבי יוסי אי אמרת בשלמא חד גופא הוא מש"ה מצטרף
Original : Menachot 13b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.