Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
les esprits subtils de Poumbedita : faire fumer [l’une] rend pigoul ce qui est fumé [l’autre]. Et même selon les Sages, qui disent qu’on ne rend pas pigoul par la moitié de ce qui permet, cela ne vaut que lorsqu’il a eu l’intention à propos des restes et que l’encens est encore en place ; mais ici, où il a eu l’intention à propos de l’encens, c’est comme s’il avait eu l’intention pendant tout ce qui permet.
חריפי דפומבדיתא הקטרה מפגלת הקטרה ואפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר ה"מ היכא דחישב ביה בשירים ולבונה במילתא קיימא אבל הכא דחישב לה בלבונה כמה דחישב ביה בכוליה מתיר דמי
Rava dit : nous aussi l’avons appris : voici la règle : quiconque prend la poignée, la met dans l’ustensile, la transporte ou la fait fumer dans l’intention de manger ce qu’il est d’usage de manger ou de faire fumer ce qu’il est d’usage de faire fumer, hors de son lieu, c’est invalide et sans karet ; hors de son temps, c’est pigoul et l’on est passible de karet.
אמר רבא אף אנן נמי תנינא זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת
N’est-ce pas que faire fumer est semblable aux autres ? De même que pour les autres, [l’intention vaut] tant pour manger que pour faire fumer, de même faire fumer, tant pour manger que pour faire fumer.
מאי לאו הקטרה דומיא דהנך מה הנך בין לאכול בין להקטיר אף הקטרה בין לאכול בין להקטיר
Rav Menachia bar Gada était assis devant Abayé et disait au nom de Rav ’Hisda : faire fumer [l’une] ne rend pas pigoul ce qui est fumé [l’autre], même selon Rabbi Meïr, qui dit qu’on rend pigoul par la moitié de ce qui permet.
יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי ויתיב וקא אמר משמיה דרב חסדא אין הקטרה מפגלת הקטרה ואפילו לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר
Cela ne vaut que lorsqu’il a eu l’intention à propos des restes, pour lesquels la poignée est ce qui les permet ; mais ici, puisque la poignée n’est pas ce qui permet l’encens, il ne peut pas le rendre pigoul par elle.
ה"מ היכא דחישב בהו בשירים דקומץ מתיר דידהו אבל הכא דקומץ לאו מתיר דלבונה הוא לא מצי מפגל ביה
Abayé lui dit : réponds, mon maître : [n’est-ce pas] au nom de Rav ? Il lui répondit : oui. On l’a dit aussi : Rav ’Hisda a dit au nom de Rav : faire fumer ne rend pas pigoul ce qui est fumé.
א"ל אביי עני מרי משמיה דרב א"ל אין איתמר נמי אמר רב חסדא אמר רב אין הקטרה מפגלת הקטרה
Rav Yaakov bar Idi dit au nom d’Abayé : nous aussi l’avons appris : s’il a égorgé l’un des agneaux dans l’intention d’en manger le lendemain, celui-ci est pigoul et son compagnon est valide ; dans l’intention de manger de son compagnon le lendemain, tous deux sont valides. Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce que, n’étant pas ce qui le permet, il ne peut pas le rendre pigoul ?
אמר רב יעקב בר אידי משמיה דאביי אף אנן נמי תנינא שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין מ"ט לאו משום דכיון דלאו מתיר דידיה הוא לא מצי מפגל ביה
Rav Hamnouna dit : cet enseignement, Rabbi ’Hanina me l’a fait avaler, et il pèse pour moi autant que tout mon Talmud : s’il a fait fumer la poignée dans l’intention de faire fumer l’encens (et l’encens) [et] de manger les restes le lendemain, c’est pigoul.
אמר רב המנונא הא מילתא אבלע לי רבי חנינא ותקילא לי ככוליה תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה (ולבונה) לאכול שירים למחר פגול
Que nous apprend-il ? S’il vient nous apprendre que faire fumer rend pigoul ce qui est fumé, qu’il dise : « il a fait fumer la poignée dans l’intention de faire fumer l’encens [le lendemain] » ; s’il vient nous apprendre qu’on rend pigoul par la moitié de ce qui permet, qu’il dise : « il a fait fumer la poignée dans l’intention de manger les restes le lendemain » ; s’il vient nous apprendre les deux, qu’il dise : « il a fait fumer la poignée dans l’intention de faire fumer l’encens et de manger les restes le lendemain ».
מאי קמ"ל אי הקטרה מפגלת הקטרה קמ"ל לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה אי מפגלין בחצי מתיר קמ"ל לימא הקטיר קומץ לאכול שירים למחר אי תרוייהו (אתא) קמ"ל לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר
Rav Ada bar Ahava dit : en vérité, il estime que faire fumer ne rend pas pigoul ce qui est fumé et qu’on ne rend pas pigoul par la moitié de ce qui permet ; mais ici c’est différent, car l’intention s’étend sur toute l’offrande.
אמר רב אדא בר אהבה לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה ואין מפגלין בחצי מתיר ושאני הכא דפשטא ליה מחשבה בכולה מנחה
Un répétiteur enseigna devant Rav Its’hak bar Abba : s’il a fait fumer la poignée dans l’intention de manger les restes [le lendemain], de l’avis de tous c’est pigoul. — Mais ils sont en désaccord ! Dis plutôt : de l’avis de tous c’est invalide.
תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא הקטיר קומץ לאכול שירים לדברי הכל פגול והא מיפלג פליגי אלא אימא לדברי הכל פסול
Qu’il dise donc : « c’est pigoul », et c’est selon Rabbi Meïr ! — Le répétiteur avait appris « de l’avis de tous » : « pigoul » et « invalide », il peut les confondre ; « de l’avis de tous », il ne le confond pas.
ולימא ה"ז פגול ור"מ היא תנא דברי הכל אתניוה פיגול בפסול מיחלף ליה הרי זה בדברי הכל לא מיחלף ליה:
MICHNA: Celui qui prend la poignée de l’offrande dans l’intention de manger ce qu’il n’est pas d’usage de manger ou de faire fumer ce qu’il n’est pas d’usage de faire fumer, [l’offrande] est valide ; Rabbi Eliézer la déclare invalide.
מתני׳ הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ר"א פוסל
Dans l’intention de manger ce qu’il est d’usage de manger ou de faire fumer ce qu’il est d’usage de faire fumer, moins d’un kezayit, elle est valide ; dans l’intention de manger un demi-kezayit et de faire fumer un demi-kezayit, elle est valide, car manger et faire fumer ne se joignent pas.
לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:
GUEMARA:Rabbi Assi dit au nom de Rabbi Yo’hanan : quelle est la raison de Rabbi Eliézer ? Le verset dit : « Et si, étant mangé, il est mangé de la chair de son sacrifice de paix » (Lv 7, 18) : le verset parle de deux manières de manger, l’une la consommation par l’homme, l’autre la consommation par l’autel, pour te dire : de même qu’on a une intention [invalidante] dans la consommation par l’homme, de même on en a dans la consommation par l’autel.
גמ׳ א"ר אסי א"ר יוחנן מ"ט דר"א אמר קרא (ויקרא ז, יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח לומר לך כשם שמחשבין באכילת אדם כך מחשבין באכילת מזבח
Et de même qu’on a une intention [portant] de la consommation par l’homme à la consommation par l’homme, et de la consommation par l’autel à la consommation par l’autel, de même on a une intention de la consommation par l’homme vers l’autel et de la consommation par l’autel vers l’homme.
וכשם שמחשבין מאכילת אדם לאכילת אדם ומאכילת מזבח לאכילת מזבח כך מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם
Et les Sages ? Le fait que le Miséricordieux l’ait exprimé en termes de consommation,
ורבנן האי דאפקינהו רחמנא בלשון אכילה
Original : Menachot 17a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.