Le tanna s’appuie sur « Voici la loi de l’holocauste » (Lv 6, 2), qui inclut.
תנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה
Mena’hot 49a מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 5Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabba bar bar ’Hana enseigna devant Rav : Les agneaux de Chavouot qu’on a abattus au titre de béliers sont valides, mais ne sont pas comptés au propriétaire au titre de l’obligation. Rav lui dit : Ils sont comptés, ils sont comptés.
תני רבה בר בר חנה קמיה דרב כבשי עצרת ששחטן לשום אילים כשרין ולא עלו לבעלים לשום חובה אמר ליה רב עלו ועלו
Rav ’Hisda a dit : La parole de Rav est raisonnable lorsqu’il croyait que c’étaient des béliers et qu’il les a abattus au titre d’agneaux, car ce sont des agneaux qui ont été abattus au titre d’agneaux.
אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשום כבשים שהרי כבשים לשום כבשים נשחטו
Mais s’il croyait que c’étaient des béliers et qu’il les a abattus au titre de béliers, non, [car] un arrachement [à la destination] par erreur est un arrachement. Et Rabba a dit : Un arrachement par erreur n’est pas un arrachement.
אבל כסבור אילים ושחטן לשום אילים לא עקירה בטעות הויא עקירה ורבה אמר עקירה בטעות לא הויא עקירה
Rava a dit : Et nous avons objecté à notre enseignement : Les cohanim qui ont rendu pigoul [un sacrifice] dans le Sanctuaire, s’ils l’ont fait délibérément, sont passibles [de dommages]. Il s’ensuit que s’ils l’ont fait par erreur, ils sont exempts. Et il est enseigné à ce sujet : Leur pigoul est pigoul.
אמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’il savait que c’était un ’hatat et qu’il avait l’intention [de l’abattre] au titre de chelamim, ceux-là [qu’on dit agir] par erreur agissent délibérément !
היכי דמי אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים האי שוגגין מזידין הוו
N’est-ce pas plutôt qu’il croyait que c’était un chelamim et qu’il avait l’intention [de l’abattre] au titre de chelamim ? Et il est enseigné : Leur pigoul est pigoul. Il apparaît donc qu’un arrachement par erreur est un arrachement.
אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשום שלמים וקתני פיגולן פיגול אלמא עקירה בטעות הויא עקירה
Abayé lui dit : En réalité, il savait que c’était un ’hatat et il avait l’intention [de l’abattre] au titre de chelamim, mais il s’agit de celui qui dit que c’est permis.
אמר לי' אביי לעולם דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים ובאומר מותר
Rabbi Zeïra objecta : Rabbi Chimon dit : Toutes les offrandes de farine dont on a prélevé la poignée pour une autre destination sont valides et sont comptées au propriétaire au titre de l’obligation.
מתיב ר' זירא ר' שמעון אומר כל מנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ועלו לבעלים לשום חובה
Car les offrandes de farine ne ressemblent pas aux sacrifices d’animaux : celui qui prélève la poignée d’une [offrande] à la poêle plate au titre d’[une offrande] à la poêle profonde, sa confection prouve que c’est [une offrande] à la poêle plate ; d’une sèche au titre d’une [offrande] pétrie [à l’huile], sa confection prouve qu’elle est sèche.
שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיה מוכיחין עליה שהיא מחבת חרבה לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה שהיא חרבה
Mais pour les sacrifices d’animaux, il n’en est pas ainsi : un seul abattage pour tous, une seule réception [du sang] pour tous, une seule aspersion pour tous.
אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכולן קבלה אחת לכולן זריקה אחת לכולן
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’il savait que c’était [une offrande] à la poêle plate et qu’il en a prélevé la poignée au titre d’[une offrande] à la poêle profonde, quand sa confection le prouve, qu’importe ? Il l’arrache [délibérément à sa destination] !
היכי דמי אילימא דידע דמחבת היא וקא קמיץ לה לשום מרחשת כי מעשיה מוכיחין מאי הוי הא מיעקר קא עקיר לה
N’est-ce pas plutôt qu’il croyait que c’était [une offrande] à la poêle profonde, qu’il en a prélevé la poignée au titre d’[une offrande] à la poêle profonde, et qu’il s’est trompé ? C’est ici que sa confection le prouve ; il s’ensuit qu’en général, un arrachement par erreur est un arrachement.
אלא לאו דכסבור מרחשת היא וקא קמיץ לה לשום מרחשת וטעה דהכא הוא דמעשיה מוכיחין עליה הא בעלמא עקירה בטעות הויא עקירה
Abayé lui dit : En réalité, il savait que c’était [une offrande] à la poêle plate et il en a prélevé la poignée au titre d’[une offrande] à la poêle profonde.
אמר ליה אביי לעולם דידע דמחבת היא וקא קמיץ לה לשום מרחשת
Et ce que tu dis : quand sa confection le prouve, qu’importe ? Rava suit son raisonnement, car Rava a dit : Une intention qui n’est pas reconnaissable, le Miséricordieux l’a disqualifiée ; une intention qui est reconnaissable, le Miséricordieux ne l’a pas disqualifiée.
ודקא אמרת כי מעשיה מוכיחין עליה מאי הוי רבא לטעמיה דאמר רבא מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא:
MICHNA: Les sacrifices perpétuels [tamid] n’empêchent pas les sacrifices additionnels [moussaf], et les sacrifices additionnels n’empêchent pas les sacrifices perpétuels, et les sacrifices additionnels ne s’empêchent pas l’un l’autre. Si l’on n’a pas offert d’agneau le matin, on en offrira [un] l’après-midi.
מתני׳ התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים
Rabbi Chimon a dit : Quand ? Lorsqu’ils y étaient contraints ou qu’ils l’ont fait par erreur ; mais s’ils l’ont fait délibérément et n’ont pas offert d’agneau le matin, ils n’en offriront pas l’après-midi.
אמר ר' שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים
Si l’on n’a pas fait brûler l’encens le matin, on le fera brûler l’après-midi.
לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים
Rabbi Chimon a dit : Et il était offert tout entier l’après-midi, car on n’inaugure l’autel d’or que par l’encens aromatique, ni l’autel de l’holocauste que par le sacrifice perpétuel du matin, ni la table que par les pains de proposition le Chabbat, ni le candélabre que par ses sept lampes l’après-midi.
אמר רבי שמעון וכולה היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים:
GUEMARA: Rabbi ’Hiya bar Avin demanda à Rav ’Hisda : Une communauté qui n’a pas [de quoi offrir à la fois] les sacrifices perpétuels et les sacrifices additionnels, lequel d’entre eux a la priorité ?
גמ׳ בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב חסדא ציבור שאין להן תמידין ומוספין אי זה מהן קודם
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit les sacrifices perpétuels du jour même et les sacrifices additionnels du jour même, c’est évident : les sacrifices perpétuels l’emportent, car ils sont à la fois fréquents et plus saints.
היכי דמי אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה פשיטא תמידין עדיפי דהוו להו תדיר ומקודש
Plutôt, les sacrifices perpétuels du lendemain et les sacrifices additionnels d’aujourd’hui : les sacrifices perpétuels l’emportent-ils, parce qu’ils sont fréquents ? Ou bien les sacrifices additionnels l’emportent-ils, parce qu’ils sont plus saints ?
אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש
Il lui dit : Vous l’avez appris : Les sacrifices perpétuels n’empêchent pas les sacrifices additionnels, et les sacrifices additionnels n’empêchent pas les sacrifices perpétuels, et les sacrifices additionnels ne s’empêchent pas l’un l’autre.
אמר ליה תניתוה התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא (את) המוספין מעכבין זה את זה
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’il a [les deux], [les sacrifices additionnels] précéderaient-ils ? Or il est enseigné dans une baraïta : D’où [sait-on] que rien ne doit précéder le sacrifice perpétuel du matin ? L’Écriture enseigne : « Il disposera sur lui l’holocauste » (Lv 6, 5),
היכי דמי אילימא דאית ליה ולקדם והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל (ויקרא ו, ה) וערך עליה העולה
et Rava a dit : « L’holocauste » : le premier holocauste.
ואמר רבא העולה עולה ראשונה
Original : Menachot 49a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.