la lumière à l’orient rend permis.
האיר מזרח מתיר
Mena’hot 5b מנחות
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais cette [opinion] de Rech Lakich n’a pas été dite explicitement ; elle a été dite par déduction. Car nous avons appris : on n’apporte pas d’offrande de prémices ni d’offrande accompagnant un animal avant l’omer (car il faut « de l’abreuvage d’Israël »), et si on l’a apportée, elle est invalide.
והא דריש לקיש לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דתנן אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר (דבעינן ממשקה ישראל) ואם הביא פסול
Avant les deux pains, on ne l’apportera pas (parce qu’ils sont appelés prémices), mais si on l’a apportée, elle est valide.
קודם לשתי הלחם לא יביא (משום דאיקרו בכורים) ואם הביא כשר
Et Rabbi Yits’hak a dit au nom de Rech Lakich : on n’a enseigné cela que pour le quatorze et le quinze [Nissan], mais le seize, si on l’a apportée, elle est valide. (Et cela me fait difficulté : qu’elles soient comme [un sacrifice] auquel manque le temps !) Il apparaît qu’il pense que la lumière à l’orient rend permis.
ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש לא שנו אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל בששה עשר אם הביא כשר (וקשיא לי ליהוו כמחוסר זמן) אלמא קסבר האיר המזרח מתיר
Et Rava a dit : l’offrande de l’omer dont on a prélevé la poignée à une autre intention est valide, ses restes sont mangés, et elle n’a pas besoin d’une autre offrande de l’omer pour les rendre permis, car l’intention n’a d’effet que chez celui qui est apte au service, pour une chose apte au service et dans un lieu apte au service.
ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה
« Chez celui qui est apte au service » : pour exclure un cohen atteint d’un défaut. « Pour une chose apte au service » : pour exclure l’offrande de l’omer, qui n’est pas apte, car c’est une innovation. « Dans un lieu apte au service » : pour exclure [le cas où] l’autel a été ébréché.
במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדוש הוא ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח:
Nos maîtres ont enseigné : lorsqu’il dit : « du gros bétail » (Lv 1, 2), [le verset] est superflu ; ce n’est que pour exclure l’animal tréfa.
ת"ר כשהוא אומר (ויקרא א, ב) מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה
Mais n’est-ce pas un raisonnement ? Si l’animal atteint d’un défaut, qui est permis au profane, est interdit au Très-Haut, l’animal tréfa, qui est interdit au profane, n’est-il pas logique qu’il soit interdit au Très-Haut ? La graisse et le sang prouvent [le contraire] : ils sont interdits au profane et permis au Très-Haut.
והלא דין הוא ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה
Qu’en est-il de la graisse et du sang ? C’est qu’ils proviennent d’un ensemble permis. Diras-tu de même de l’animal tréfa, qui est entièrement interdit ? Qu’il ne soit pas permis au Très-Haut !
מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר תאמר בטריפה שכולה אסורה ולא תהא מותרת לגבוה
Le pincement le prouve : il est entièrement interdit, interdit au profane et permis au Très-Haut.
מליקה תוכיח שכולה איסור ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה
Qu’en est-il du pincement ? C’est que sa sainteté l’interdit (c’est au moment de sa consécration pour l’autel qu’il a été interdit au profane, c’est-à-dire par son pincement, mais auparavant il n’était pas interdit au profane), ce qui n’est pas le cas de l’animal tréfa, que sa sainteté n’interdit pas.
מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה (בשעת קדושתה למזבח היא נאסרה להדיוט דהיינו מליקתה אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט) מה שאין כן בטריפה שאין קדושתה אוסרתה
Et si tu as répondu [ainsi], lorsqu’il dit : « du gros bétail », [le verset] est superflu : c’est pour exclure l’animal tréfa.
ואם השבתה כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה
Que signifie « et si tu as répondu » ? (Moyen mnémotechnique : RaKiaḤ, Mar, Ada, Chicha.)
מה אם השבתה (סי' רקיח מר אדא לשישי"ה)
Rav a dit : parce qu’on peut dire : que l’offrande de l’omer le prouve, elle qui est interdite au profane et permise au Très-Haut. [On répond :] qu’en est-il de l’offrande de l’omer ? C’est qu’elle rend permis le nouveau grain.
אמר רב משום דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש
[Et] dans l’année sabbatique ? Dans l’année sabbatique aussi, elle rend permises les pousses spontanées, selon Rabbi Akiva, qui a dit que les pousses spontanées sont interdites dans l’année sabbatique.
בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כר' עקיבא דאמר ספיחין אסורים בשביעית
Rav A’ha bar Abba dit à Rav Achi : selon Rabbi Akiva aussi, qu’on réfute : qu’en est-il de l’offrande de l’omer ? C’est qu’elle rend permis le nouveau grain hors de la terre [d’Israël] !
אמר ליה רב אחא בר אבא לרב אשי לרבי עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוצה לארץ
Et même pour celui qui dit que le nouveau grain hors de la terre [d’Israël] n’est pas [interdit] par la Torah, [on peut réfuter] : c’est qu’elle vient pour rendre permis l’interdit qui est en elle-même.
ואפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו שבתוכה
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : s’il en est ainsi, que l’animal tréfa aussi soit offert et rende permis l’interdit qui est en lui ! On réfute plutôt ainsi : qu’en est-il de l’offrande de l’omer ? C’est que son commandement est ainsi.
א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא א"ה טריפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותה בכך
Rech Lakich a dit : parce qu’on peut dire : que celui qui compose l’encens le prouve : il est interdit au profane et permis au Très-Haut. [Mais] celui qui compose est une personne !
ריש לקיש אמר משום דאיכא למימר מפטם הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מפטם גברא הוא
Que la composition de l’encens le prouve plutôt : elle est interdite au profane et permise au Très-Haut. [On répond :] qu’en est-il de la composition de l’encens ? C’est que son commandement est ainsi.
אלא פטום הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה לפטום הקטרת שכן מצותו בכך
Mar, fils de Ravina, a dit : parce qu’on peut dire : que le Chabbat le prouve, qui est interdit au profane et permis au Très-Haut.
מר בריה דרבינא אמר משום דאיכא למימר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה
Qu’en est-il du Chabbat ? C’est qu’il a été permis hors de son interdit général pour le profane, pour la circoncision.
מה לשבת שכן הותרה מכללה אצל הדיוט במילה
La circoncision est-elle un besoin du profane ? La circoncision est un commandement ! [On réfute] plutôt : qu’en est-il du Chabbat ? C’est que son commandement est ainsi.
אטו מילה צורך הדיוט הוא מילה מצוה היא אלא מה לשבת שכן מצותה בכך
Rav Ada bar Abba a dit : parce qu’on peut dire : que les mélanges interdits le prouvent, qui sont interdits au profane et permis au Très-Haut.
רב אדא בר אבא אמר משום דאיכא למימר כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה
Qu’en est-il des mélanges interdits ? C’est qu’ils ont été permis hors de leur interdit général pour le profane, dans les tsitsit. Les tsitsit sont-ils un besoin du profane ? C’est un commandement ! [On réfute] plutôt :
מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית אטו ציצית צורך הדיוט היא מצוה היא אלא
Original : Menachot 5b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.