Structure du débat :Michna 2Baraïta 2Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Celui qui abat le sacrifice de reconnaissance à l’intérieur alors que son pain est hors de la muraille, le pain n’est pas consacré. S’il l’a abattu avant que [les pains] aient formé une croûte au four, et même si tous ont formé une croûte sauf un seul, le pain n’est pas consacré.
מתני׳ השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם:
GUEMARA: Que signifie « hors de la muraille » ? Rabbi Yo’hanan dit : Hors de la muraille de Beit Paguê ; et Rech Lakich dit : Hors de la muraille de la cour [du Temple].
גמ׳ מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי וריש לקיש אמר חוץ לחומת העזרה
Et Rabbi Yo’hanan dit : Hors de la muraille de Beit Paguê ; mais hors de la cour, il est consacré, et nous n’exigeons pas que « avec » [signifie] « à proximité ».
ורבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי אבל חוץ לעזרה קדוש ולא בעינן על בסמוך
Car nous avons appris : Celui qui abat le Pessa’h [alors qu’il possède] du ’hamets transgresse un interdit. Rabbi Yehouda dit : Même [pour] le perpétuel. Et Rech Lakich a dit : Il n’est jamais passible tant que [le ’hamets] n’est pas [en possession] soit de celui qui abat, soit de celui qui asperge, soit de l’un des membres du groupe, avec lui dans la cour. Et Rabbi Yo’hanan dit : Même s’il n’est pas avec lui dans la cour.
דתנן השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה רבי יהודה אומר אף התמיד ואמר ריש לקיש לעולם אינו חייב עד שיהא או לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין עמו בעזרה
Il fallait [les deux]. Car si cela avait été dit dans ce cas-là, [on aurait pensé que] c’est dans ce cas-là que Rabbi Yo’hanan le dit, parce que, où qu’il soit, il est sous le coup de l’interdit ; mais pour la consécration du pain, dis qu’il reconnaît avec Rech Lakich que s’il est à l’intérieur, il est consacré, et à l’extérieur, il n’est pas consacré.
צריכא דאי איתמר בההיא בההיא קא אמר ר' יוחנן דכל היכא דאיתיה באיסורא קאי אבל לענין מקדש לחם אימא מודי ליה לריש לקיש דאי איתיה בפנים קדוש אבראי לא קדוש
Et si cela avait été dit dans ce cas-ci, [on aurait pensé que] c’est dans ce cas-ci que Rech Lakich le dit, mais que dans l’autre, il reconnaît avec Rabbi Yo’hanan. Il fallait [les deux].
ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל בהך אימא מודה ליה לרבי יוחנן צריכא
Il a été enseigné conformément à Rabbi Yo’hanan : Celui qui abat le sacrifice de reconnaissance à l’intérieur alors que son pain est hors de la muraille de Beit Paguê, le pain n’est pas consacré.
תניא כוותיה דרבי יוחנן השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומת בית פאגי לא קדש הלחם:
D’où ces paroles ? Car les Rabbanan ont enseigné : « Avec des gâteaux de pain levé il présentera son offrande, avec le sacrifice » (Lv 7, 13) : cela enseigne que le pain n’est consacré que s’il a formé une croûte au four. « Il présentera son offrande avec le sacrifice » : cela enseigne que le pain n’est consacré que par l’abattage du sacrifice. « Le sacrifice de reconnaissance » : cela enseigne que s’il l’a abattu sous un autre nom, le pain n’est pas consacré.
מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא ז, יג) על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח זבח תודת מלמד שאם שחט שלא לשמן לא קדש הלחם
Les Rabbanan ont enseigné : On s’acquitte avec une matsa peu cuite et avec une matsa faite dans une marmite. Qu’est-ce qu’une matsa peu cuite ? Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : Toute [matsa] qu’on rompt sans que des fils s’en étirent.
תנו רבנן יוצאין במצה נא ובמצה העשויה באילפס מאי מצה נא אמר רב יהודה אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה
Il a été dit : Un sacrifice de reconnaissance qu’on a abattu sur quatre-vingts gâteaux : ’Hizkiya dit : Quarante parmi les quatre-vingts sont consacrés ; et Rabbi Yo’hanan dit : Quarante parmi les quatre-vingts ne sont pas consacrés.
איתמר תודה ששחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ורבי יוחנן אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים
Rabbi Zeïra dit : Tous reconnaissent que s’il a dit : « Que quarante parmi les quatre-vingts soient consacrés », ils sont consacrés ; « Que quarante ne soient consacrés que si quatre-vingts sont consacrés », ils ne sont pas consacrés. Ils sont en désaccord dans le cas non précisé : l’un pense qu’il vise une garantie, et l’autre pense qu’il vise un grand sacrifice.
אמר רבי זירא הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו אל יקדשו ארבעים אלא אם כן יקדשו שמונים לא קדשו כי פליגי בסתמא מר סבר לאחריות קא מיכוין ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוין
Abayé dit : Selon tous, il vise (une garantie), et ils sont en désaccord sur [la question de savoir si] les ustensiles de service consacrent sans intention : l’un pense que les ustensiles de service consacrent sans intention, et l’autre pense que les ustensiles de service ne consacrent pas sans intention.
אביי אמר דכולי עלמא (לאחריות) קא מיכוין ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מיפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת ומר סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת
Rav Papa dit : Selon tous, les ustensiles de service consacrent sans intention, et ici ils sont en désaccord au sujet du couteau : l’un pense que le couteau consacre comme un ustensile de service, [et l’autre pense que le couteau, puisqu’il n’a pas d’intérieur, ne consacre pas comme un ustensile de service].
רב פפא אמר דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת והכא בסכין קא מיפלגי מר סבר סכין מקדשת ככלי שרת [ומר סבר סכין כיון דלית ליה תוך אינה מקדשת ככלי שרת]
Et certains disent : Rav Papa dit : Selon tous, les ustensiles de service ne consacrent qu’avec intention, et ici ils sont en désaccord au sujet du couteau : l’un pense que le couteau est plus fort qu’un ustensile de service, car bien qu’il n’ait pas d’intérieur, il consacre ; et l’autre pense que le couteau n’est pas plus fort qu’un ustensile de service.
ואיכא דאמרי רב פפא אמר דכולי עלמא כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא בסכין קא מיפלגי מר סבר סכין אלימא מכלי. שרת דאף על גב דלית ליה תוך מיקדשה ומר סבר סכין לא אלימא ליה מכלי שרת:
MICHNA: S’il l’a abattu [avec l’intention de le manger] hors de son temps ou hors de son lieu, le pain est consacré. S’il l’a abattu et qu’il se révèle tréfa, le pain n’est pas consacré.
מתני׳ שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם
S’il l’a abattu sous un autre nom – de même le bélier de l’investiture, et de même les deux agneaux de ’Atséret qu’on a abattus sous un autre nom –, le pain n’est pas consacré.
שחטה שלא לשמה וכן איל המילואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא קדש הלחם:
Car il a été enseigné : Voici la règle : tout ce dont l’invalidité [existe] avant l’abattage, le pain n’est pas consacré ; si l’invalidité [survient] après l’abattage, le pain est consacré. S’il l’a abattu hors de son temps ou hors de son lieu, le pain est consacré ; s’il l’a abattu et qu’il se révèle tréfa, le pain n’est pas consacré.
דתניא זה הכלל כל שפיסולו קודם שחיטה לא קדש הלחם פיסולו אחר שחיטה קדש הלחם שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם
Original : Menachot 78b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.