Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Plutôt sur le remplaçant d’un sacrifice de reconnaissance volontaire ? Que ce soit avant l’expiation ou après l’expiation, ils requièrent du pain : il ne fait qu’ajouter des sacrifices de reconnaissance.
אלא אחליפי תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם מרבה בתודות הוא
Plutôt sur le petit d’un sacrifice de reconnaissance volontaire ? Que ce soit avant l’expiation ou après l’expiation, il ne requiert pas de pain : c’est un excédent du sacrifice de reconnaissance. Plutôt, sur le petit d’un sacrifice de reconnaissance obligatoire : avant l’expiation, il requiert du pain ; après l’expiation, il ne requiert pas de pain.
אלא אולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונין לחם מותר דתודה היא אלא אולד תודה חובה לפני כפרה טעון לחם לאחר כפרה אין טעון לחם
Que nous apprend-il ? Que Rabbi Yo’hanan estime qu’on peut obtenir l’expiation par l’accroissement du bien consacré. Abayé aussi s’interrogeait de la même façon.
מאי קמ"ל דקסבר ר' יוחנן אדם מתכפר בשבח הקדש הוי בה נמי אביי כי האי גוונא
Il a aussi été dit : Rav Its’hak bar Yossef a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Le remplaçant d’un sacrifice de reconnaissance volontaire, avant comme après l’expiation, requiert du pain : il ne fait qu’ajouter des sacrifices de reconnaissance. Le petit d’un sacrifice de reconnaissance volontaire, avant comme après l’expiation, ne requiert pas de pain : c’est un excédent du sacrifice de reconnaissance. Et le petit d’un sacrifice de reconnaissance obligatoire, avant l’expiation, requiert du pain ; après l’expiation, il ne requiert pas de pain.
איתמר נמי אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן חילופי תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונה לחם מרבה בתודות הוא ולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעון לחם מותר דתודה הוא וולד תודה חובה לפני כפרה טעונין לחם לאחר כפרה אין טעונין לחם
Chmouel dit : Tout ce qui, pour le ’hatat, est voué à mourir, ne requiert pas de pain pour le sacrifice de reconnaissance ; tout ce qui, pour le ’hatat, est voué à paître, requiert du pain pour le sacrifice de reconnaissance.
אמר שמואל כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם
Rav ’Amram objecta : Que dit [le verset] : « il offrira la reconnaissance » (Lv 7, 12) ? D’où [sait-on, pour] celui qui a mis à part son sacrifice de reconnaissance, qu’il s’est perdu et qu’il en a mis à part un autre à sa place, puis que le premier a été retrouvé et que les deux sont là, d’où [sait-on] qu’il offre celui qu’il veut, avec son pain ? Le verset dit : « il offrira la reconnaissance ». On pourrait croire que le second requiert du pain ; le verset dit : « il l’offrira » – un, et non deux.
מתיב רב עמרם מהו אומר (ויקרא ז, יב) התודה יקריב מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לאמר התודה יקריב יכול תהא שניה טעונה לחם תלמוד לאמר יקריבנו אחד ולא שנים
Or pour le ’hatat, dans un cas semblable, il paît, car nous avons appris : S’il a mis à part son ’hatat, qu’il s’est perdu et qu’il en a mis à part un autre à sa place, puis que le premier a été retrouvé et que les deux sont là, il obtient l’expiation par l’un d’eux, et le second mourra – paroles de Rabbi. Et les Sages disent : Un ’hatat ne meurt que s’il a été retrouvé après que les propriétaires ont obtenu l’expiation ; mais avant que les propriétaires aient obtenu l’expiation, il paît.
ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה דתנן הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מתכפר באחת מהן ושניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים הא קודם שנתכפרו בעלים רועה
Mais [le cas où] il paît selon Rabbi, comment le trouves-tu ? Comme [l’enseignement de]Rabbi Ochaya, car Rabbi Ochaya a dit : S’il a mis à part deux ’hatat comme garantie, il obtient l’expiation par celui qu’il veut, et le second paîtra.
אלא רועה לרבי היכי משכחת לה כדרבי אושעיא דאמר רבי אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באיזה מהן שירצה והשניה תרעה
Mais pour le sacrifice de reconnaissance, dans un cas semblable, il ne requiert pas de pain ! Plutôt, Chmouel pense comme Rabbi Chimon, qui dit : Cinq ’hatat meurent.
והא גבי תודה כי האי גוונא אין טעונה לחם אלא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות
Chmouel aussi ne dit qu’une chose : tout ce qui, pour le ’hatat, meurt, ne requiert pas de pain pour le sacrifice de reconnaissance. Que nous apprend-il ? Pour exclure [l’avis] de Rabbi Yo’hanan, qui dit qu’on obtient l’expiation par l’accroissement du bien consacré ; il nous apprend que non.
שמואל נמי חדא קאמר כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי יוחנן דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש קמשמע לן דלא
Rabbi Abba dit : [S’il a dit :] « Voici le sacrifice de reconnaissance, et voici son pain » : si le pain s’est perdu, il apporte un autre pain ; si le sacrifice s’est perdu, il n’apporte pas un autre sacrifice. Pour quelle raison ? Le pain [est apporté] à cause du sacrifice, et le sacrifice n’est pas [apporté] à cause du pain.
אמר ר' אבא זו תודה וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת מאי טעמא לחם לגלל תודה ואין תודה לגלל לחם
Et Rava dit : S’il a mis à part de l’argent pour son sacrifice de reconnaissance
ואמר רבא הפריש מעות לתודתו
Original : Menachot 80a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.