et qu’il en reste, il en apporte du pain ; [s’il l’a mis à part] pour les pains de reconnaissance et qu’il en reste, il n’en apporte pas de sacrifice de reconnaissance.
ונתותרו מביא בהן לחם ללחמי תודה ונתותרו אין מביא בהן תודה
Mena’hot 80b מנחות
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Pour quelle raison ? Si l’on dit : à cause de [l’enseignement de] Rav Kahana, car Rav Kahana a dit : D’où [sait-on] que les pains de reconnaissance sont appelés « reconnaissance » ? Car il est dit : « et il présentera avec le sacrifice de reconnaissance des gâteaux azymes » (Lv 7, 12) – s’il en est ainsi, l’inverse aussi ! – Le pain est appelé « reconnaissance », [mais] le sacrifice de reconnaissance n’est pas appelé « pain ».
מאי טעמא אילימא משום דרב כהנא דאמר רב כהנא מנין ללחמי תודה שנקראו תודה שנאמר (ויקרא ז, יב) והקריב על זבח התודה חלות מצות אי הכי איפכא נמי לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם
Et Rava dit : S’il a mis à part son sacrifice de reconnaissance, qu’il s’est perdu, qu’il en a mis à part un autre à sa place, qu’il s’est perdu, qu’il en a encore mis à part un autre à sa place, puis que les premiers ont été retrouvés et que les trois sont là : s’il a obtenu l’expiation par le premier, le second ne requiert pas de pain, le troisième requiert du pain.
ואמר רבא הפריש תודתו ואבדה וחזר והפריש אחרת תחתיה ואבדה וחזר והפריש אחרת תחתיה ונמצאו הראשונות והרי שלשתן עומדות נתכפר בראשונה שניה אינה טעונה לחם שלישית טעונה לחם
S’il a obtenu l’expiation par le troisième, le second ne requiert pas de pain, le premier requiert du pain. Par celui du milieu, aucun des deux ne requiert de pain. Abayé dit : Même s’il a obtenu l’expiation par l’un quelconque d’entre eux, les deux [autres] ne requièrent pas de pain : tous sont les remplaçants les uns des autres.
נתכפר בשלישית שניה אינה טעונה לחם ראשונה טעונה לחם באמצעית שתיהן אין טעונות לחם אביי אמר אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן אין טעונות לחם כולהו חליפין דהדדי נינהו
Rabbi Zeïra dit : Et de même pour les ’hatat : s’il a mis à part son ’hatat, qu’il s’est perdu, qu’il en a mis à part un autre à sa place, qu’il s’est perdu, qu’il en a mis à part un autre à sa place, puis que les premiers ont été retrouvés et que les trois sont là : s’il a obtenu l’expiation par le premier, le second mourra, le troisième paîtra.
אמר רבי זירא וכן לענין חטאות הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאו הראשונות והרי שלשתן עומדות נתכפר בראשונה שניה תמות שלישית תרעה
S’il a obtenu l’expiation par le troisième, le second mourra et le premier paîtra. Par celui du milieu, les deux mourront. Abayé dit : Même s’il a obtenu l’expiation par l’un quelconque d’entre eux, les deux [autres] mourront : tous sont les remplaçants les uns des autres.
נתכפר בשלישית שניה תמות וראשונה תרעה נתכפר באמצעית שתיהן ימותו אביי אמר אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן ימותו כולהו חליפין דהדדי נינהו
Que [vient ajouter] « et de même » ? Tu aurais pu dire : c’est là-bas qu’on peut dire qu’il ne fait qu’ajouter des sacrifices de reconnaissance ; mais ici, où l’on ne peut pas dire qu’il ajoute des ’hatat, dis que non ; il nous apprend [que si].
מאי וכן מהו דתימא התם הוא דאיכא למימר מרבה בתודות הוא אבל הכא דליכא למימר מרבה בחטאות הוא אימא לא קמ"ל
Rabbi ’Hiya a enseigné : Un sacrifice de reconnaissance qui s’est mélangé avec son échange, et l’un d’eux est mort : l’autre n’a pas de solution. Comment ferons-nous ? Offrirons-nous du pain avec lui ? Peut-être est-ce l’échange. N’offrirons-nous pas de pain avec lui ? Peut-être est-ce le sacrifice de reconnaissance.
תני רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה היכי נעביד נקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא לא נקריב לחם בהדה דלמא תודה היא
Quel est le cas ? S’il a dit : « [Un sacrifice] à ma charge », il est de toute façon tenu d’apporter un autre animal et du pain ; qu’il dise donc : Si celui qui reste est l’échange, voici le sacrifice de reconnaissance et voici son pain ; si celui qui reste est le sacrifice de reconnaissance, voici son pain, et que celui-ci serve de garantie.
היכי דמי אי דאמר עלי לא סגיא דלא מייתי ליה בהמה אחרינא ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי אחריות
Ce n’est nécessaire que s’il a dit : « Celui-ci [est un sacrifice de reconnaissance]. »
לא צריכא דאמר הרי זו
Moyen mnémotechnique : lemoudim, miyad, ’olé, Chéch, chéken, dedamé, dei, ’halach, moutar, temoura, ba’houts, ’Hizkiya, hifrich, ’hatat, lea’har, yoter.
סימן למודי"ם מיד"ת על"ה שי"ש שכ"ן דדמ"ה דא"י חל"ש מות"ר תמור"ה בחו"ץ חזקי"ה הפרי"ש חטא"ת לאח"ר יות"ר
Les disciples dirent devant Rabbi : Qu’il apporte du pain et dise : Si celui qui reste est le sacrifice de reconnaissance, voici son pain ; sinon, qu’il devienne profane. Il leur dit : Fait-on entrer du profane dans la cour ?
אמרו למדין לפני רבי וליתי לחם ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה אי לא ליפוק לחולין אמר להו וכי מכניסין חולין לעזרה
Qu’il apporte un animal et du pain et dise : Si celui qui reste est l’échange, voici le sacrifice de reconnaissance et voici son pain ; si celui qui reste est le sacrifice de reconnaissance, voici son pain, et que celui-ci soit des chelamim. Il leur dit : [Non,] parce qu’il réduit [le temps de] consommation des chelamim.
וליתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי שלמים אמר להו משום דקא ממעט באכילה דשלמים
Lévi dit à Rabbi : Qu’il apporte un animal et du pain et dise : Si celui qui reste est l’échange, voici le sacrifice de reconnaissance et voici son pain ; et si celui qui reste est le sacrifice de reconnaissance, voici son pain, et que celui-ci soit un excédent de sacrifice de reconnaissance. Il lui dit : Il me semble qu’il n’a pas de cervelle dans le crâne !
אמר לוי לרבי וליתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה ואי האי דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי מותר דתודה אמר ליה כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו
Original : Menachot 80b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.